שכל הפועל

המטרה שלשמה נברא האדם, היא המצב שאליו הוא חייב להגיע בסוף התפתחותו - ההשתוות לבורא, הדבקות בבורא. אדם צריך להגיע להשתוות ודבקות בבורא כדי לממש את מטרתו. כל חוקי הטבע ופעולותיו מכוונים אך ורק למימוש מטרה זו. הדבקות של האדם בבורא מתרחשת על ידי השוואת תכונות האדם לתכונות הבורא.

כל אדם חייב להגיע באחד מהגלגולים שלו בעולם הזה למטרה שלשמה הוא נברא – לדבקות בבורא.

מדוע ההשתוות לבורא מביאה לדבקות עימו? מכיוון בכל פעולה מצוי השכל של עושה הפעולה, לדוגמא: אם מסתכלים על שולחן, משיגים את השכל של הנגר ואת אומנותו, משום שכאשר הנגר עבד, הוא השתמש בשכלו. ולכן מי שמסתכל על הפעולה, על השולחן, מגלה את השכל הטמון בשולחן, משום שבזמן העבודה, הפעולה היתה דבוקה בשכל.

לכן כאשר האדם חושב ומתעמק בפעולה של הבורא, הוא משיג את שכל הבורא, את שכלו של עושה הפעולה. לכן אם האדם השיג את הפעולות שעל ידן הבורא יצר את העולם ואת כל הסדר הקיימים בו, הרי הוא דבק בשכל שיצר אותם. לפיכך האדם הזה דבק בבורא. לכן נאמר: אדם מגלה את שמותיו של הבורא, כלומר את התגלויות הבורא בבריאה, ובאמצעותן הוא נדבק בבורא.