עקרונות החברה העתידית: כו-כט

פרק זה מבוסס על ציטוטים מתוך כתבי הדור האחרון של בעל הסולם

"כו) הקומוניזם האלטרואיסטי הוא דבר נדיר לרוח האדם, ולפיכך העם היותר אציל צריך לקבל על עצמו להראות דוגמא לכל העולם."

"עלינו מוטל להיות דוגמא טובה לעולם, משום שאנו מוכשרים יותר מכל האומות, ולא משום שאנו אידיאליסטים יותר מהם, אלא משום שאנו סבלנו מן העריצות יותר מכל האומות. ועל כן אנו מוכנים יותר מהם לבקש תחבולה שתכלה העריצות מן הארץ."

עם ישראל נבחר להביא את התיקון לעולם, ומשום כך הוא העם האגואיסט והמפותח ביותר. תכונות אלו גורמות לו לסבול יותר מכולם, והעובדה כי הוא מאחר בביצוע תפקידו מגבירה את סבלו. הסבל הופך אותו להיות העם המוכשר ביותר לדרוש את התיקון. כדי להבין את מערכת היחסים בינו לבין יתר העמים, עלינו להתוודע אל שורשם הרוחני.

הנברא הוא הרצון לקבל, וכינויו "מלכות". תכונת הבורא היא השפעה, וכינויה "בינה". שורש מוצאו של עם ישראל הוא מבינה, ולכן הוא אינו נמנה בין אומות העולם, ששורשם היא המלכות. על מנת שתוכל לרדת ולתקן את המלכות, בינה נשברת. לאחר השבירה, תכונת הבינה ה"מקולקלת" תוכל להתחבר אל המלכות האגואיסטית, ותהליך זה נקרא "היציאה לגלות".

החיבור בין השתיים גורם לכך, שתכונת הבינה המקולקלת נכנסת אל תוך הרצון לקבל תענוג של המלכות, והן עובדות יחד להשגת תענוג לעצמם. הניסיונות החוזרים ונשנים למלא את הרצון לקבל מוכיחים, כי כניסת מילוי אל תוך הרצון "מכבה" את הרצון, ועימו גם את תחושת ההנאה; ומכפילה את עוצמת הרצון לקבל הנאה ותענוג. ההכרה כי שיטת קבלת המילוי אינה נכונה, מעוררת באדם שאלה אודות תכלית היגיעה ומשמעות החיים, "מה הטעם בחיי".

התשובה המתגלה היא "טעמו וראו כי טוב ה'", דהיינו שהשגת מילוי תיתכן רק בחזרה אל תכונת הבינה המתוקנת, אל תכונת ההשפעה. רק כך הנברא יוכל לצאת מחוסר האונים ומן הריקנות התמידית – אל מצב בו הוא מתעלה מעל הרצון למלא את עצמו, ומקבל תענוג ממילוי האחרים. ההפרדה בין הרצון לבין המילוי המצויים עתה בשני אובייקטים שונים, מביאה לכך שהמילוי אינו מבטל את הרצון אליו, וההנאה בלתי מוגבלת ונצחית.

על פי מתכונת זו, כל אומות העולם יתקנו את הרצון לקבל שבהם בעזרת ישראל. בעליית האנושות כולה אל דרגת ההשפעה, יבוא העולם לתיקונו הנרצה.

ההבדל בסוגי האגו של ישראל ואומות העולם, הוא שעושה את ישראל לעם האגואיסטי והגרוע מכולם. מקורו של האגואיזם של ישראל הוא בנפילתם מרוחניות לגשמיות. הפער בין מצבם לפני ואחרי הנפילה, יוצר בהם אגו "אנטי רוחני" – רצון ליהנות מהשפעה.

לעומת זאת, האגו המתגלה אט אט באומות העולם הוא אגואיזם טבעי, המתפתח על סדר המדרגה, מדומם לצומח, חי ומדבר. בין שני הסוגים קיים הבדל תהומי. התחברותם במהלך הגלות מאפשרת לתקן את האגו המשותף, אומות העולם ובתוכם ישראל, להשפעה. ולכן בעל הסולם ממשיך ואומר:

"היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו."

למרות האשליה שעם ישראל מוביל את העולם בתחומים רבים, ההפך הוא הנכון. ישראל סופגים מאומות העולם שאלות ובעיות, כיוונים ורעיונות להתפתחות, ומשכללים אותם בהצטיינות בזכות תכונת הבינה השבורה שבקרבם. במקום ללכת בדרך התיקון בה האגו של האומות יציית לבינה, משרתת התכונה הרוחנית של ישראל את האגו של האומות, ובכך ישראל מגבירים את הקלקול. רק אם עם ישראל ילך בדרך התיקון הוא יהפוך למוביל אמיתי, ויביא לתיקונן של כול יתר האומות בהתאם למטרת הבריאה.

בהקשר לסדר תיקון העולם, אביא כאן את דברי בעל הסולם:

"מקודם יתוקן פנימית העולמות ואחר כך חיצוניות העולמות. אבל צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות. וישראל, שורשן מפנימיות העולמות, שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן (עד שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון), עד שיתוקן את כל החיצוניות [...] כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ולא אמרו: "מכריע את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו כנ"ל, שהפנימיות יתקן את החיצוניות" (ספר "שמעתי", מאמר "מקודם יהיה תיקון העולם").

האומה בסכנה

"כז) כל מציאותנו במדינת ישראל היא בסכנה, משום שלפי סדר הכלכלה הנוהגת, עוד יעבור זמן מרובה מאד, מטרם שכלכלתנו תהיה יציבה. ומעטים מאד שיוכלו לעמוד בנסיון להתענות בארצינו, בשעה שיש להם עצה להגר לארצות אחרות העשירות. ולאט לאט יברחו מהסבל עד שלא ישאר מספר הראוי להקרא בשם מדינה, ויבלעו ח"ו בין הערבים.

ואם יקבלו המשטר הקומוניסטי האלטרואיסטי הבין לאומי, מלבד שיתן להם סיפוק להיות אבן פינה לגאולת העולם, שידעו שכדאי לסבול משום זה, אלא גם יוכלו לשלוט בנפשם להוריד רמת חייהם בעתו, ולעבוד הרבה, בשיעור שיבטיח כלכלה יציבה למדינה.

ואין צריך לומר הקיבוצים, שכל מציאותם שמה בנויה על אידיאלים, שמטבעם ללכת ולהתמעט בדורות יבואו, כי אידיאל אינו ניתן בירושה, ובלי ספק שהם יחרבו תחילה קודם לכל."

בעל הסולם כתב את כתבי הדור האחרון בשנות השלושים. בניגוד גמור למהלך אירועי התקופה בה החלו לקום עוד ועוד קיבוצים, הוא טען כי הם יהיו הראשונים להתנוון. הוא לא חשב שהמדינה תזרים לקיבוצים כספים כה רבים, שיאריכו את קיומם בצורה מלאכותית. בין כך ובין כך, מסוף שנות החמישים והלאה התחילו הקיבוצים להראות סימנים ראשונים, לחוסר יכולתם להמשיך בקיום האידיאל הקיבוצי.

ניתן לראות, כי למרות ההשקעה בקליטת עליה ומתן תנאים מועדפים, רבים רבים בורחים מישראל. לא ניתן לחיות בארץ הזו ללא אידאל, הכוחות הרוחניים לא יאפשרו לאדם להתקיים בה במנוחה, מבלי שיברר לעצמו לשם מה הוא חי. משום כך בעל הסולם אומר, כי סופו של האידאל להאבד - בקיבוצים בפרט, ובמדינה בכלל. אם לא יבוצע שינוי, יוותר כאן מיעוט קטן של אנשים, וגם הוא יְאַבֵּד את זיקתו לעם ולמדינה, עד שייטמע בתוך הרוב הערבי.

גישתן של ממשלות ישראל השונות, מהימין ומהשמאל, היתה ועודנה הידמות ליתר העמים, בניגוד גמור לתפקידנו. בצורתה הנוכחית, מדינת ישראל קרובה להעלם מן המפה. עלינו להבין, כי יתר העמים חיים בעולם השייך להם, בעוד שהימצאותו של עם ישראל בעולם מלאכותית, שלא לפי שורשם הרוחני. עם ישראל לא יוכל לעולם למצוא מנוחה בהשגת מטרות העולם הזה, כיוון שהמילוי האמיתי שלו הוא רק בתיקון הטבע וחזרה לדרגת הבינה. זו הסיבה לתחושה כי ישראל זר בין העמים, שונה מכולם, ושאין לו מקום בעולמנו.

למעשה, נפילת הבינה אל תוך המלכות, יציאת ישראל אל בין האומות, גורמת להתגברות הרצון לקבל שלהן. המלכות בפני עצמה הינה רצון לקבל, ונפילת הבינה לתוכה מוסיפה לרצון את הכוונה "על מנת לקבל". אם לא היתה נופלת הבינה אל תוך המלכות, לא היו נבנים מערכת ה"קליפות" ו"עולמות אבי"ע דטומאה" (אצילות, בריאה, יצירה ועשיה).

במילים אחרות, נוכחות ישראל בעולמנו מגדילה את האגואיזם, ולכן ישראל הוא שורש לכול הרע. זהו הגורם לכך, שהאומות רואות בישראל עם המביא נזק לכולם.

יחסן של האומות האחת לשניה, שונה לחלוטין מיחסן לישראל. אם יהיו שתי אומות שונאות זו את זו, הרי שבשעת סכנה משותפת יסכימו להתאחד כדי להנצל, בדומה לחיות הנמלטות בצוותא ממקום הסכנה. וזאת, מפני שכל אומות העולם שייכות לאותו המין. אך כלפי ישראל, היחס אחר. אפילו בשעת סכנה כללית יפנו האומות כלפי אצבע מאשימה, ויראו בו את הסיבה לסכנת קיומם. בתוך נשמותיהן של האומות מושרשת ההבנה כי ישראל אינו ממינם; כי הוא הוא הביא לעולם הזה את כוח ההשגחה המחייב התפתחות, כוח הלוחץ ומכאיב לאנושות כולה.

היחס לישראל ילך ויחמיר, כל עוד ישראל לא יתחילו בקיום משימתם הנצחית, וישמשו כ"אור לגויים". רק אז יבינו אומות העולם את יחודיותו של העם הנבחר.

בית המקדש

"כח) אם יקבלו הדת אז יתכן לבנות בית המקדש ולהחזיר כל הפאר העתיק, שזה ודאי היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגוים על חזרתם לאדמתם. ואפילו על הערבים. מה שאין כן שיבה חילונית כיום, אינה עושה שום רושם על הגוים, ויש לחוש אם לא ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם.

ואין צריך לומר על החזרת ירושלים."

מציאות ימינו מוכיחה את צדקת דבריו, ודיבורים על החזרת ירושלים הם ענין שבשגרה. משך שנים ארוכות נכלל ישראל מתרבותם של שכניו והתקרב אליהם, עד כי האידאל הישראלי התחלף באידאלים שלהם ושל יתר אומות העולם. החינוך והתרבות דהיום מעידים כל כך נאמנה.

אנשים שבנו את המדינה במו ידיהם ונלחמו בעבורה, מסכימים היום להחזיר אותה. אם אדם או עם מאמץ לעצמו פנימיות שאינה שלו, הוא מתדרדר למצבים שכאלו מבלי יכולת לשלוט בכך. בלית ברירה יסכימו אזרחיישראל לחיות תחת שלטון ערבי, ובלבד שיחיו.

כאשר בעל הסולם כותב "אם יקבלו כל ישראל את הדת", כוונתו לחוק ההשפעה. "ואהבת לרעך כמוך" היא הדת האמיתית, ואותה צריכים להקדים ולקבל מטרם שניגשים לבניית בית המקדש. נעמוד עתה על משמעותו הפנימית של המונח "בית המקדש".

"בית" הוא אחד משמותיה של המלכות, ו"מקדש", מלשון "קודש", מרמז על הבינה. מלכות המתקנת את עצמה בתכונות הבינה נקראת "בית המקדש". התיקון מתחיל בעליה לדרגת הבינה, בקבלת דת ההשפעה - "ואהבת לרעך כמוך". לאחר מכן, בעזרת הבינה ניתן לתקן את המלכות, בפעולה הנקראת "בניית בית המקדש". היוצא, כי בנייה גשמית ללא השגת תיקון הבינה, תסתכם בבניין מפואר ולא יותר.

בבית המקדש הראשון והשני היה עם ישראל בהשגה רוחנית, אך במדרגות אלו טרם נכללה המלכות, האגו של אומות העולם, בתיקון. בדרגת בית המקדש השלישי מתוקנת התכללות הבינה והמלכות, ישראל ואומות העולם יחדיו, ולכן זוהי דרגה גבוהה יותר - "מוחין ד'יחידה". הוא יהווה בית אמיתי לכל העמים, כמו שכתוב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". כל אומות העולם שואפות אל המצב הזה באופן תת הכרתי, וכיוון שהוא תלוי בישראל, הן חשות כי ישראל אשם במצבן הרע דהיום.

ברחבי העולם ובישראל עצמה ישנם גופים, יהודים ושאינם יהודים, הקוראים להקמת בית המקדש. הם אינם מבינים כי הכול תלוי בתיקון הפנימי ולא במעשה החיצוני. ב"מאמר לסיום הזהר" בעל הסולם כותב, כי ארץ ישראל ניתנה לנו על ידי הכוח העליון, אך אנו טרם קיבלנו אותה לידינו. לקבל אותה משמע להתחיל בתהליך התיקון הרוחני, ולהגיע לדרגה הרוחנית הנקראת "ארץ ישראל". רק לאחר השגת ארץ ישראל הרוחנית, יוביל אותנו הבורא לבניית בית המקדש השלישי, ולהשגת מדרגה רוחנית זו גם כן.

כאשר עם ישראל יתחיל לבצע את תפקידו, הוא יזכה לסיוע ותמיכה מכל אומות העולם כפי שנאמר בנביא "ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'" [1] וכן "והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה" [2].

הנהגת הדור האחרון

"כט) כל שיטה מעשית צריכה גם מזון אידיאלי המתחדש, שאפשר להגות בו, כלומר פילוסופיה. ולגבי דידן יש כבר פילוסופיה שלמה מוכנה, אלא שמיועדת רק למנהיגים. דהיינו קבלה."

בעולמנו נהֵגות תיאוריות ופילוסופיות רבות, המשמשות כבסיס לתוכניות פיתוח כושלות. בכל הנוגע להתפתחות הרוחנית לא צריך להמציא דבר, שכן ההתפתחות הרוחנית עוברת בדיוק באותם הקווים, בהם השתלשל האור העליון מלמעלה למטה בבריאת המציאות. המקובלים העומדים בראש חברת הדור האחרון יעסקו במחקר, ויובילו את החברה אל אותן המדרגות הנקובות מראש.

לימוד הקבלה הינו מחקר הכוח העליון. לימוד בכוונה נכונה גורם למשיכת כוח התיקון – "אור מקיף". על פי מבנה הפירמידה, רק קומץ קטן של נשמות חש צורך בלימוד בפועל, וכך יהיה גם בדור האחרון. תיקון הכלל אינו בלימוד אלא בקיום עצות המקובלים בעוסקים במחקר. תמיכת הכלל במקובלים העומדים בפסגת החברה, תבוא לידי ביטוי בהסכמה ובשרות מטרות החברה. בכך, תושלם מערכת שלמה הפועלת בהשפעה, על פי תנאי הדור האחרון.

גם החברה האנושית האגואיסטית דהיום בנויה באותו האופן, כמות קטנה עוסקת במחקר, והיתר עושים שימוש בפירותיו ואינם חפצים ביותר מכך. דומה הדבר לגוף האדם, בו עולה ערך המוח, על ערכן של הגפיים הגדולות ממנו. כמות החומר בכל אחת מן דרגות השונות ביקום, מדבר, חי, צומח ודומם, תצביע גם כן על יחס דומה. ככל שהמין גבוה יותר, כמותו קטנה יותר. אם כן, יחס זה נשמר הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט.

מטרת הפצת הקבלה הן בימינו והן בדור האחרון, אינה להביא את האנושות כולה אל הלימוד עצמו, אלא להכרת החוק הכללי של המציאות. כתוצאה מכך, יהיו מעטים שהשתוקקותם הפנימית תביא אותם אל הלימוד, ויהיו אחרים שיתכללו בחברה בצורות אחרות, על פי טבע נשמתם.

כאמור לעיל, רק חלק קטן מחברי הדור האחרון יורשו לעסוק בפיתוח השיטה הרוחנית, ומי שירצה להצטרף אליהם יזדקק לאישור מיוחד. הנהגה רוחנית אינה דורשת כמות גדולה של אנשים, אלא איכות. מעבר לכך, הצטרפותם של חברים נוספים אל חברת הדור האחרון, לא תביא לגידול במספר האנשים העומדים בראש החברה, ההוגים השרויים במחקר ופיתוח השיטה. להיפך. יתכן שהדבר אפילו יקטין את מספרם. כאשר כמות האנשים המצויים מתחת לראש הפירמידה היא קטנה, הם חסרי בטחון וזקוקים לטיפול צמוד מן העומדים בראשם. לעומת זאת, ככל שהקהל גדל הוא מקבל מעין מבנה, הנוסך בו זרימה וביטחון משל עצמו. מכיוון שכך, יתכן ומנהיג אחד יספיק להובלת קהל גדול.

עיקרון זה מובא בחכמת הקבלה כ"ערך הפוך בין אורות לכלים", המורה כי הכוח האיכותי יוצא ביחס הפוך לכוח הכמותי. ולכן אל לנו לחשוב, כי היחס בין כמות הקהל לבין כמות העומדים בראש הפירמידה, צריך להישמר.

קבוצת המקובלים המייסדת היא שתקבע את חוקי ההתנהגות בדור האחרון. כל יתר החברים יהיו מודעים להיותם נתונים תחת שליטת הרצון לקבל, ולחוסר יכולתם לקבוע כראוי מסגרת גבולות ותנאים, גם לטוב וגם לרע. אנשים לא מתוקנים יקבעו מסגרת נוקשה מידי שלא תחזיק מעמד, או שיציבו לעצמם תנאים כאלו שיאפשרו לרצון לקבל להתחמק מן התיקון. כך או כך - שכרם יצא בהפסדם. מכיוון שכך, בעל הסולם אומר שאי אפשר לייסד את הדור האחרון, ללא קומץ מסוים של בעלי השגה.

משמעות המונח "מייסדי החברה" אינה מתייחסת להקמתה של החברה בלבד, אלא להספקה שוטפת של חיות כוח וקיום לחברה. ללא הכְוונַה שוטפת מצד בעלי ההשגה, החברה לא תבין לאיזה כיוון ללכת. לא יתכן כי אדם שאינו נמצא במצב "נשמת אדם תלמדנו" ידע לעשות צעד נכון, הרי כל מהותו הוא קיום על פי הרצון לקבל שלו.

התפתחות רוחנית בנויה על שילוב נכון בין כוחות מנוגדים, שמאל וימין; שמאל הוא האגו, וימין היא תכונת ההשפעה. בכל מדרגה חדשה, האדם מקבל תוספת אגו שעליו לתקנה על ידי תכונת ההשפעה. על החברה לספק לו ידע, כוח ותמיכה כדי שיוכל להתפתח בשילוב הנכון ביניהם. לשם כך, יקימו המקובלים העומדים בראש החברה ומבינים את הדברים מתוך השגתם הרוחנית, מנגוני שמירה וסיוע, שיתמכו באדם בזמן חולשתו ויספקו לו תמיכה סביבתית לזירוז תיקונו.

מקובלים בעלי השגה ימצאו בראש כל הוַעדות וכל ערוצי הכוח בחברה, והם יקבעו מיהם ממשיכי הדרך. לא תהיה אפשרות לערער על החלטותיהם או להחליף אותם. המושג דעת הרוב לא יהיה רלוונטי בחברה זו. אדם הראוי להתקבל לחברת הדור האחרון, הוא מי שמבין את חשיבות ההכנעה כלפי הנהגת המקובלים, ומוכן להיכנע לה כמו אל הכוח העליון. הוא מעונין שהיא תנהיג אותו, בדוגמת העם השולח את משה לדבר עם ה' בעבורם.

לאדם ללא מוכנות להתבטל כלפי ההנהגה, לא יהיה מקום בחברה העתידית. לעיני הזר, חברת הדור האחרון תיראה כמשטר נוקשה, כדיקטטורה. אולם עלינו לזכור, כי חברי הדור האחרון מעוניינים שהחברה תהווה מעין מכבש, לתיקון מהיר ויעיל של הרצון לקבל שלהם. חברת הדור האחרון תהיה מעין יחידה מובחרת, שבה מופעל לחץ על האגואיזם.

יש לזכור כי בחברה זו כולם מבינים, כי החוק הכללי של הטבע הוא השפעה החלטית - חוק ברזל בלתי משתנה כמו שכתוב "חוק נתן ולא יעבור". מדרגת האדם נמדדת על פי יכולתו לקיים את חוק ההשפעה, וזהו הסטנדרט היחיד על פיו ימדדו ויעריכו חברי החברה האחד את השני.

אם כן, כל יחודה ותועלתה של חברת הדור האחרון יהיה בכך, שקבוצת מנהיגים מקובלים תראה ליתר האנשים כיצד לפסוע בדרך. חברת הדור האחרון תנוהל בהתאמה למבנה הנשמה כללית – נשמת האדם הראשון, המורכבת מחלק עליון הבודק ומחליט, וחלקים אחרים המבצעים הוראותיו.

תפקידם של יתר האנשים לשמור בצורה קפדנית ככל הניתן, על הכללים שאותם יגדירו בעלי ההשגה. בכך הם יהוו עפר לכפות רגלי הצדיקים, וידבקו בהם. בעשותו כן, יחזור כל אדם לשורש נשמתו, והאנושות כולה - כגוף אחד וללא הבדל או הפרש כלשהו - תידבק אל הבורא.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

1. ישעיה, י"ד, ב'
2. ישעיה, מ"ט, כ"ב

<< לחלק הקודם