עקרונות החברה העתידית: טז-יח

פרק זה מבוסס על ציטוטים מתוך כתבי הדור האחרון של בעל הסולם.

"טז) עובדה היא שהיהודים שנואים על רוב האומות והם הולכים וממעטים אותם, הן הכנסיה שלהם והן החילוניות שלהם והן הקומוניזם שלהם ואין עצה להלחם כנגד זה אלא להביא מוסר אמיתי אלטרואיסטי בלב האומות עד לקוסמופיטליזם."

שנאת היהודים נובעת ממטרת הקיום של האומה הישראלית. תכלית ישראל היא למסור לעולם את חוכמת הקבלה, וללמד אותה כאמצעי להשגת דבקות בבורא. מכיוון שכל אחד מבאי העולם חייב להשיג את מטרת הבריאה - דבקות בבורא, גורלה של האומה הישראלית תלוי באופן בו היא מממשת משימתה.

בסוף ה "הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם מסביר, שהסיבה לאנטישמיות וליחס הכללי והפרטי של אומות העולם לישראל, נובעת מתוך העובדה שישראל אינם מממשים את משימתם. הדבר אינו נראה לעין, ואינו מובן בצורה ברורה לא לישראל ולא לאומות העולם, אך אף על פי כן הוא הסיבה לשנאת ישראל.

כאשר האומה הישראלית תיקח על עצמה למטרה, להביא לעולם את ידיעתה של מטרת הבריאה והשיטה להשגתה, מיד ישתנה יחסן של אומות העולם לישראל. כיום האנטישמיות מורגשת, גם מעמים שאין לישראל שום קשר ישיר איתם, כיוון שמקורה בהשפעת הכוח העליון, המקיף את המציאות כולה, על כל פרטיה והאומות השונות שבה.

ברגע בו יתחיל עם ישראל לחשוב איך לקיים את משימתו, ישתנה היחס אליו. הדבר נובע מכך שאומות העולם אינן יכולות לתקן את עצמן ולהגיע את הטוב והעונג שבתכלית הבריאה, בכוחות עצמם. רק לאחר שעם ישראל יממש את תפקידו ויביא לעולם את אור התיקון, ישתנה טבעם של בני כל העמים והם יגיעו לשלמות ונצחיות. אם כן, האנטישמיות אינה תלויה באומות העולם, אלא בתפקודו של עם ישראל בלבד.

תגובתן של אומות העולם ליחסו של עם ישראל לתיקון, הינה תגובה טבעית. האפשרות לשינוי התהליך נתונה בידו של עם ישראל, וזו הסיבה לכך שישראל הם שחשים בלחצו של הכוח הדוחף למימוש מטרת הבריאה. דרך אומות העולם, מכריח הכוח העליון את עם ישראל להזדרז ולהתחיל לפעול.

ראשי המהפכה

"יז) אם היית באי פראים שלא תוכל לסדרם בדרך החוק כי אם בדרך דת, ההיית מפקפק בזה ועוזב אותם שישמידו זה את זה? כן מבחינת אלטרואיזם כולם פראים, ואין שום תחבולה שיקובל עליהם אם לא בדרך דת מי יהסס לעזבם לנפשם עד שישמידו זה את זה בפצצות מיימן."

מצבו של העולם אנוש. האפשרות שקומץ אנשים יצליח לחולל מהפכה רוחנית ולהביא לעולם גישה חדשה, נראית כבלתי מציאותית. אף על פי כן, דווקא בצורה כזאת יבוצע הדבר. כדי שהתהליך יתחיל אין צורך שההמון הדומם יעבור שינויים גדולים, שכן רועה הצאן הוא שיהיה בעל הכוח הרוחני, והוא שיקבע את כיוון התהליך וקצבו עבור כולם.

כאמור לעיל, הרנסנס משמש כדוגמא טובה להשפעת המיעוט האיכותי על הרוב הדומם. כל המהפכות, כל התנועות העממיות, כל הזעזועים הגדולים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה, נוהלו על ידי אדם אחד או קבוצת אנשים. אין זה פלא שהיה בכוחם להניע גושים גדולים של בני אדם, שכן הכוח הרוחני הוא שפועל בעולם ומזיז את בני האדם לכיוון הרצוי לו.

בעל הסולם אומר כי "מבחינת אלטרואיזם כולם פראים, ואין שום תחבולה שיקובל עליהם אם לא בדרך דת". התפתחות האנושות הנובעת מגדילת הרצון לקבל מביאה לשתי תופעות הכרוכות זו בזו. האחת היא גדילת האגו המתבטאת בחוסר מוכנות לשמוע אודות נתינה, והשניה היא הכרת ברע שבאגואיזם והסכנות הטמונות בחובו. כפי שהסברנו בהרחבה קודם לכן, "בדרך דת" פירושו בדרך התיקון, בדרך חכמת הקבלה. הדת היחידה היא "ואהבת לרעך כמוך", דת ההשפעה. על חברת הדור האחרון להסביר לעולם את החיוב להגיע להשפעה ולדבקות בכוח העליון.

כתוצאה מגדילת האגו, השאלה "מה הטעם בחיי" הופכת בוערת יותר ויותר. האדם אינו יכול להסתפק עוד בפתרונות פסיכולוגיים, אשר סייעו לו עד כה להיטיב מה את חייו. השיטת המכונות כיום בשם "דתות" הומצאו על ידי האנושות, כדי להרגיע את עצמה מן השאלה אודות מהות החיים. הן אינן מספקות לאדם תשובה הנובעת מתוך השגה ברורה של מהות החיים, ואין בהם יותר מאשר תחבולות פסיכולוגיות לכיסוי השאלה הקיומית. יסודן בחוסר הבנה מוחלט אודות משמעות החיים, סיבתם ותכליתם.

כיצד יעלה על הדעת, כי האדם לא יוכל לגלות בעצמו את מקור חייו, את סיבת מציאותו בעולם, את התהליך אותו הוא עובר, ואת המטרה אליה הוא צריך להגיע?! היתכן כי האדם אינו מסוגל לגלות תשובה לשאלות הטבעיות ביותר - "מה קורה איתי? לאן אני הולך?" ודומותיהן?! מדוע עליו להאמין לשיטות פסיכולוגיות שונות, המנסות להרגיע אותו מן השאלה הקיומית, מבלי לאפשר לו להשיג תשובה ברורה על השאלה - "בשביל מה אני חי?".

בניגוד לכל הדתות, חכמת הקבלה מאפשרת לאדם לפתוח את תמונת חייו בצורה ריאלית, כפי שכתוב "כי תשיג ידך". הוא אינו זקוק להאמין לדבריהם של בני אדם כאלו או אחרים, אלא מבין ומשיג בעצמו את תכליתו ועתידו, בדומה לאופן בו הוא חש בהווה את העולם הזה.

זה המקום להבהיר את מהותו הפנימית של הכינוי "ישראל". השאלה על מהות החיים, המכוונת את האדם לעבר חיבור עם הכוח העליון, מעניקה לו את השם "ישר-אל". מטרתו של הכינוי היא להצביע על רצון המכוון ישירות אל השורש, אל הבורא.

כינוי זה אינו מותנה בהיותו של האדם בן עם כזה או אחר. צירופן של אומות העולם לחברת הדור האחרון יהיה על בסיס הבנה זו. על פי ההגדרה הרוחנית, ישראל הוא אדם שאינו מסתפק בפחות מהשגת קשר ממשי עם הבורא.

היסודות להתפשטות הקבלה

"יח) שלשה יסודות הן להתפשטות הדת: א) סיפוק תשוקות. ב) הוכחות. ג) תעמולה."

אלו הם היסודות להתפשטות חכמת הקבלה בקרב עם ישראל ובכלל האנושות.

"סיפוק תשוקות: הוא, כי בכל אדם, אפילו בחפשי, יש ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלקים. וכשהוא מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה לדעת את האלקים או לכפור באלקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים לכל.

יש להוסיף על זה ענין השארת הנפש ושכר לעולם הבא. וכן כבוד הפרט וכבוד האומה."

בכל אדם קיימת נקודה, המרגישה את עצמה כתלויה בהשגת השורש שלה. שאלות הקיום, אודות מקורו, מהותו ותכליתו אינן נעלמות כתוצאה מהתפתחות האדם במישורים השונים. דווקא לאחר שהאדם הגיע לשיאי קידמה בכל מישור אפשרי, הוא נוכח לדעת כי הדבר לא סייע במאומה לפתרון שאלת הקיום.

היאוש הגובר מיכולתם של הדתות, המדעים, וכל יתר השיטות להביא לפתרון שאלת הקיום, יצור בקרב האדם תביעה אמיתית, ויגרום לו להכיר בחכמת הקבלה כדרך לפתרונה. הקבלה תורה לו כי מעבר להבנת משמעות הקיום, ניתנת בידו גם האפשרות לממש אותה בפועל. מתוך השאלה על משמעות הקיום, תיפתח בפניו האפשרות להשיג קשר אל הנצחיות.

כאשר האדם מתחיל להכיר ביכולתו לממש את מטרת קיומו, הוא מבין בצורה חד משמעית, כי חכמת הקבלה היא אמצעי למימוש פוטנציאל אדיר שנמצא בתוכו. הפתרון לשאלת הקיום יכול להתרחש רק בהשגת השורש, בגילוי הבורא כמילוי ותשובה אליה.

בימינו העולם מתחיל להכיר במצבו הקשה, וחיפוש הרוחניות בעליה מתמדת. אך העולם עמוס לעייפה בסברות שונות ומשונות אודות רוחניות ונצחיות. תופעות נפשיות ופסיכוסומטיות, מצבי רוח, דמיונות וכהנה וכהנה מוגדרים כרוחניות. אנשים נוטים לחשוב כי על ידי פעולות מסוימות בעולמנו ניתן להגיע לרוחניות - יהיו אלו מדיטציות, צומות וסיגופים, ריקודים סביב פסל או מדורה וכהנה וכהנה.

מכיוון שכך, עבודתה העיקרית של חברת הדור האחרון תהיה להביא לעולם הגדרה נכונה של "מהי רוחניות". עליה לעמוד בכל תוקף על ההגדרה האמיתית, ולספק לאנושות דוגמא וקנה מידה שכלפיה יוכלו בני האדם למדוד את מצבם הרוחני.

לאמיתו של דבר, אם במהלך חייו בעולם לא התרומם האדם מן המישור האגואיסטי אל עבר תכונת השפעה, לא יוותר דבר מחייו הגשמיים. במאמרו "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע" כותב הרב"ש, כי כל עוד האדם אינו משיג את שורש נשמתו ונכלל בו, הוא ממשיך להתגלגל. כל צעד של האדם לעבר השגת שורשו, חייב להתבצע בעודו נמצא בגוף גשמי דעולם הזה.

מגלגול לגלגול מצטברות רק אותן הפעולות, בהם התרומם האדם מרמת העולם הזה אל עבר שורש נשמתו. הדרך היחידה לבצע פעולות כאלו היא בעזרת חכמת הקבלה. מהותה של פעולה רוחנית היא תיקון תרי"ג הרצונות מהם בנויה הנשמה, בכוונה על מנת להשפיע. פעולות אלו מצטברות בתוך הנשמה ואינן נאבדות. אם האדם לא השלים את תיקונו באותו הגלגול, הוא ממשיך מאותה הנקודה בגלגולו הבא, עד שמגיע אל גמר התיקון. מכאן, כי מטרם שהאדם מתחיל בהתפתחות רוחנית על ידי הקבלה, לא יכולה להיוותר מחייו עלי אדמות שום תוצאה נצחית.

"הוכחות. שאין קיום לעולם זולתו, ומכל שכן בימי האטום ופצצת המיימן."

האנושות תגיע אל הקבלה לא רק מתוך השאלה הקיומית, אלא גם מתוך צורך בסיסי לביטחון ולקיום. במציאות בה האדם צופה בעולם הולך ומתדרדר ואינו רואה עתיד לחייו, לא מוצא סיבה לחיות, לא תהייה לאנושות ברירה אלא להטות אוזן למסר של חכמת הקבלה. יתכן כי אנשי מדע ופילוסופיה בכירים, יכירו בחכמת הקבלה כאפשרות האחרונה שטרם נוסתה להצלת האנושות, ויעשו מאמצים לשכנע את הממשלות להקים מערכות חינוך והסברה.

"תעמולה, יכולה לשמש במקום הוכחה גם כן אם היא בחריצות."

"יש לשכור אנשים להפיץ את הדברים הנ"ל בין הציבור."

"יש לזכור כל היסורים וחבלי העוני והשחיטות והמלחמות והאלמנות והיתומים השוררים בעולם ומבקשים גאולה מהקומוניזם האלטרואיסטי, ואז לא יקשה לאדם לתת ולמסור כל חייו כדי להציל אותם מכליון והכאבים הנוראים. ומכל שכן אדם צעיר שעוד לא טמטם לבו מחסרונותיו עצמו, וודאי שיעזור לזה בכל נפשו ומאודו."

בעל הסולם מתאר שלושה יסודות להתפשטות הדת, דהיינו שלושה עקרונות להפצת חוכמת הקבלה. היסוד הראשון - סיפוק תשוקות, מתייחס למצבים בהם התשוקה קיימת. השני – הוכחות, מתייחס לפחד מאיום של השמדה. היסוד השלישי הוא תעמולה. השימוש בתעמולה נועד לעורר באדם רצון או פחד, כאשר אין בו אף אחד מהם.

מטרת התעמולה היא לומר לאדם: "מה יש לך בחיים? עצור לרגע והתבונן. אפילו אם אינך מודה בזה לעצמך, הרי צורת קיומך כה נבזית, מפוחדת, וחסרת ביטחון או הבנה". תעמולה היא טיפול מונע. היא מכוונת את האדם מלכתחילה להתפתח בדרך נכונה, ולחסוך את הסבל הכרוך בהתפתחות טבעית.

התעמולה מעוררת באדם רצונות "רדומים", ומספקת לו נתונים המעודדים אותו להתפתח. פרסום מוצלח מצריך עזרה מאנשי מקצוע, והחברה העתידית תשכור את שירותיהם של מומחים, שיסייעו לה לעורר באנושות תחושות אלו.

השימוש במומחים יכול לעורר פליאה, אך למעשה תעמולה היא ענין פסיכולוגי אנושי. אף על פי שאנשי המקצוע הללו לא יהיו מקובלים, הבנתם באופיים הגשמי של בני האדם תסייע למשוך את הציבור לדרך התיקון. אם כן, המקובל הוא הלקוח, ומשרד הפרסום יבצע את דרישתו בשמחה.

יתכן וממבט ראשון נראית הפניה לקהל, שטרם בו התעוררה התשוקה לרוחניות, ככפיה או כחוסר נקיות. אך לא כך הם פני הדברים. בכל רגע נתון, מושפע האדם מסביבה מסוימת, השוטפת את מוחו ברעיונות שונים ומשונים. מכיוון שכך, אין כל סיבה למקובלים לעמוד מנגד בחיבוק ידיים, ולמנוע מן האנושות את הידע האמיתי.

דומה הדבר ליחסם של הורים לילדיהם. מדרך הטבע הוא, כי כל הורה מעונין לראות את בניו מוצלחים יותר ממנו עצמו. על מנת למנוע מילדיהם להתפתח בדרך שגויה, הוריהם מעוררים בם מראש, הן חסרונות והן פתרונות. בכך נבנית בילדים מראש הבנה, מהי התפתחות רצויה ומהי התפתחות שאינה רצויה, והם נשמרים מלהיכשל.

דאגתם של המקובלים היא להביא את האנושות לשלמות ונצחיות. מוטלת עליהם החובה להציג בפני האנושות מבעוד מעוד, את האפשרויות השליליות והאומללות מהן כדאי להמנע. בכך הם ישמרו אותה מטעויות, ויחסכו לה זמן וייסורים רבים.

אף אחד לא חושב להשליך את ילדיו למציאות האכזרית, ולהניח להם להסתדר בכוחות עצמם. מיד עם לידתו זוכה התינוק להנות מן ההישגים של אלפי שנות התפתחות. משאבים רבים מושקעים בפיתוח משחקים חינוכיים לילדים, שיגרמו להם להתפתחות אופטימלית. הסביבה האנושית מתפתחת ללא הרף. בכל גלגול, מצטרף הילד לחברה מפותחת יותר ומתפתח על ידה. אין שום סיבה שהסביבה של המאה העשרים ואחת, לא תהיה סביבה של לומדי הקבלה.

בפני האדם עומדות שתי אפשרויות להתפתחות: על ידי ייסורים, דהיינו על ידי האגואיזם הטבעי; או על ידי האורות המאירים עליו מלמעלה. אסור למקובלים להתייחס לעולם בצורה שונה מיחס של הורה לילדו. כפי שהורה אינו תולה את לימודי בנו הפעוט בבית הספר ברצונו לכך, כך גם המקובלים אינם נדרשים להמתין להתעוררותה של האנושות אל הקבלה.

מחובתם של לומדי הקבלה להביא את המסר לידיעתו של כל אדם בעולם. אף אדם לא יינזק משמיעת הסבר על סיבת קיומו ותכליתו. האופן בו יקלט המסר תלוי בהכנה הפנימית של האדם, ואינו צריך להוות שיקול בענין. גם הורה מנסה להעניק לבנו כל טוב לפי ראות עיניו, מבלי לדעת מראש מה תהיה תגובתו.

בימים עברו, לא ניתן היה להפיץ את הקבלה מכיוון שהנשמות עדיין לא היו בשלות לכך. אך בדורנו המצב שונה לחלוטין. בעל הסולם החל בתהליך הפצת הקבלה לפני כשבעים שנה, בניסיון למנוע את השואה ומלחמת העולם השניה. אין כל ספק כי בימינו העולם זקוק לקבלה, ומשום כך החכמה מתגלה.

<< לחלק הקודם : לחלק הבא >>