עקרונות החברה העתידית: יא-טו

פרק זה מבוסס על ציטוטים מתוך כתבי הדור האחרון של בעל הסולם

"יא) אין לתקן את העולם בעניני הדת מטרם שמבטיחים לעולם התיקון הכלכלי."

תיקון העולם בענייני דת משמעותו שליטת האידיאה של השפעה לזולת בעולם כולו. "השפעה לזולתו" היא הדת הכללית, ומימושה יתאפשר בתנאי שניתן יהיה לספק לכל אדם את צרכיו ההכרחיים לקיומו, באופן שלא יוותר ולו גם נזקק אחד בעולם.

מימוש החוק הכללי של המציאות "ואהבת לרעך כמוך", חייב להתקיים בפועל. יש להקדים ולוודא את היכולת הכלכלית לממשו, ורק אז אפשר יהיה לחקוק אותו בפועל. אם אין אפשרות לקיים את החוק הלכה למעשה, אין טעם במילים ריקות.

בעל הסולם מדגיש את הקשר בין חוקים רוחניים לגשמיים. נהוג לחשוב כי הרוחניות אינה זקוקה לגשמיות, אך לאמיתו של דבר ההיפך הוא הנכון. החוק הרוחני נקרא "רוחני" לפי ערכו, אך מימושו צריך לחדור לכל עומקו של עולם החומר.

למעשה, גם כיום יש ביכולתה של האנושות לחלק לכל באי העולם את הנחוץ לקיומם, וכל שנדרש הוא אימוץ הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". לו היתה האנושות ניצבת בפני איום קיומי כלל עולמי, והדרך היחידה למניעת הכחדת האנושות כולה היתה בעזרת מימוש "ואהבת לרעך כמוך", או אז היה נאסף כל השפע ומחולק בין כולם.

סוגי החברים

"יב) לעשות תכנית מפורטת מכל החוקים הנ"ל ושאר החוקים הנחוצים לענין זה."

"כל הנכנס, יחיד או צבור, למסגרת הקומוניזם האלטרואיסטי מחויב להישבע שבועת אמונים, שיקיים כל זה מטעם שה' צווה כן.

או על כל פנים יתחייב למסור לבניו שה' צווה כן. ומי שאומר שמספיק לו האידיאה, יש לקבלו, ולנסותו, אם אמת הוא, ואם הוא אמת, אפשר לקבלו. ועל כל פנים יבטיח שלא ימסור לבניו מדרך הכפירה שלו, אלא ימסור אותם לחינוך המדינה.

ואם אינו רוצה לא זה ולא זה, אין לקבלו כלל. כי יקלקל את חביריו ויצא שכרו בהפסדו."

קיימות כמה אפשרויות ליישום החוק של "ואהבת לרעך כמוך", בחברה העתידית. האפשרות הראשונה היא מתוך השגה. האדם מגלה את החוק הכללי של המציאות, ופועל בהתאמה אליו. האפשרות השניה היא מתוך אמונה. האדם מבטל דעתו בפני הגדולים ממנו, מניח כי זוהי האמת ומיישם את החוק. מעלתו של אדם שכזה אינה פחותה משל הראשון.

אפשרות נוספת היא שאדם יבקש להצטרף לחברה העתידית, באומרו כי הוא מחשיב את חוק ההשפעה כאידיאה. במקרה כזה ניתן לקבלו לניסיון. אם הוא ישתמש בבחירתו החופשית, ויתבטל בפני החברה, הרי שדעת החברה תשלוט עליו ותעזור לו להיתקן. אך אם המצטרף החדש לא יצליח להתבטל בפני החברה, הוא לא ישתנה. זוהי נקודת הבדיקה עליה מדבר בעל הסולם. אם ישנו בתוך החברה חלק מקולקל, החברה כולה מפסידה מכך.

חינוך דור ההמשך הינה סוגיה חשובה ביותר לעיצוב פני החברה. משום כך, אנשים כאלו יצטרכו להתחייב טרם קבלתם לחברה, כי ימסרו את חינוך בניהם בידי החברה, וכי יציגו כלפיהם התנהגות כשל יתר חברי החברה המתוקנים. אדם בוגר יכול להימצא במצב אחר מן המצב אותו הוא מציג כלפי הילד, והילד יתייחס לכך ברצינות.

כאמור לעיל, האנושות מסודרת כפירמידה המתחלקת לרבדים שונים. בפסגת הפירמידה נמצאים אלו המכירים ברעיון, דואגים לקיומו ומבצעים אותו. אחרים אינם נמצאים בהשגה, אך מבינים ותומכים. וישנם גם כאלו שאינם מבינים, אך תומכים בדבר מפני שזוהי דעת הרוב, או מכיוון שהחיים מוכיחים כי הדבר כדאי, דהיינו מחמת חשבונות גשמיים.

מכיוון שכך, אין צורך לחכות עד שהאנושות כולה תסכים כדי להתחיל בבניית הדור האחרון. תמיד ימצאו אנשים שלא יבינו את המצב וילכו אחרי הגדולים כמו עדר. אין צורך ביותר מזה. בבסיסה של הפירמידה נמצאת רוב אוכלוסיית העולם, ולא נדרש ממנה להגיע להבנה וביטול עצמי מיוחדים. אין להם את היכולת הנדרשת לכך, ולכן לא נדרשת מהם יותר מהסכמה בעלמא. משום כך בעל הסולם אומר, שחלק מהאנשים יקיימו את החוק מתוך ידיעה, חלק מתוך אמונה, וחלק כתוצאה מהשפעת הסביבה.

עזיבת החברה

"ל) החופש של הפרט צריך להיות נשמר כל זמן שאינו מזיק לחברה. חוץ ממי שרוצה לעזוב את החברה וללכת לאחרת, אין לעכבו בשום פנים שבעולם, אפילו שזה מזיק לחברה. וגם זה באופן שלא תהרס כל החברה."

כתבי הדור האחרון אינם מתארים את גמר התיקון, אלא את האופן בו האנושות תצטרף לחברה המתוקנת ותתחיל להיתקן. קומץ קטן של אנשים יבינו את הדרך, יקימו חברה ויזמינו את מי שמוכן לבוא ולהצטרף, לפי הכללים הרוחניים של החברה. אם המצטרפים החדשים יתחרטו, הם לא יוחזקו במסגרת החברה, תהה הסיבה לחרטה אשר תהא.

החוק הרוחני אוסר להחזיק אדם בכוח בחברה. מבחינה רוחנית רצונו של האדם הוא הקובע היכן הוא נמצא, ולא מיקומו הפיזי, ומכיוון שכך ניתן לומר כי ברגע בו אדם מעונין לעזוב את החברה, הוא כבר אינו נמצא בין שורותיה.

יתכן ומישהו היה מעלה בדעתו כי כיוון שמדובר בחברת הדור האחרון, יוכל האדם לעוזבה גם מבלי שיסדיר את ענייניו הגשמיים, ולכן טורח בעל הסולם להדגיש כי "גם זה באופן שלא תהרס כל החברה". עליו להמתין עד כי החברה תציב מחליף זמני בתפקידו הגשמי, ולהסדיר את כל חובותיו כלפיה.

הצטרפות העמים

"יג) תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב צבורו יהיו אלטרואיסטים בשיעור הנ"ל דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשרה עד י"ב שעות ביום ויותר, וכל אחד ואחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו. ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה את כל העולם כלו, אשר אז יתבטל כליל משטר האגרוף, לא יהיה צורך לשנות דבר, בין בעבודה ובין בהנהגה. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת הקומוניזם יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרווחים ולהפסדים ולתוצאות."

לרוסיה היתה שאיפה לספח אליה מדינות נוספות, כדי להוכיח את הצלחת האידיאה הקומוניסטית. ודאי וודאי כי אין המדובר כאן בשאיפה דומה, אלא בתיאור ההתפתחות האנושית. התפתחות הרצון לקבל תביא להצטרפותם ההדרגתית של אנשים נוספים למסגרת הדור האחרון, אשר ירצו לקיים את החוק הכללי של הטבע, אשר ממנו לא ניתן להימלט. החוק לא ירפה מאחיזתו, יותר ויותר אנשים יתחילו להתייחס אליו. אט אט תתעורר בהם ההבנה כי חוק ההשפעה הוא החוק הנצחי והכולל ביותר.

חוק ההשפעה הוא החוק שעל פיו מתקיימות כל הנשמות, בנשמת אדם הראשון. כאשר הרצון לקבל שבנשמות גודל, הפער שבין יחסן ההדדי זו לזו לבין הבורא, נעשה בולט יותר. פער זה מתבטא בתוספת ייסורים, ומכריח את בני אדם להתקרב למטרת הבריאה. מחוסר ברירה יצטרפו בהדרגה כול בני האדם לחברת הדור האחרון, עד שיתבטל המשטר הכוחני.

התסריט הנראה לכאורה דמיוני, על פיו אנשים ומדינות יבחרו להיכנס למסגרת של "ואהבת לרעך כמוך", יתממש. הכל תלוי במידת הייסורים שהאגו מייסר את האדם, ובמידת גילויו של הפתרון. אלו הם שני התנאים היחידים. בסופו של דבר, כל אדם, מדינה ועם ייכנעו לחוק ההשפעה. הרצון לקבל יכריח את עצמו לקבל כל צורה שהיא כדי להתמלאות. אין זה משנה לרצון לקבל מהי הצורה בה עליו להמצא, העיקר הוא קבלת המילוי, ובכך הוא ייכנע.

קבוצת מקובלים קטנה שתוכל לבצע במסגרתה את חוק ההשפעה, תהווה מרכז ודוגמא, כעין ממשל חדש של העיקרון "ואהבת לרעך כמוך". היא אינה תזדקק לכוח האגרוף כדי להסביר לעולם כולו, מהו החוק הכללי של המציאות שאנושות נתונה לשליטתו, החוק שאי אפשר לברוח ממנו. בפעולות הסברה מגוונות יהיה עליה להביא את האנושות כולה להבנה כי אנו מצויים בתוך ספֵירה, המתנהגת לפי החוק של "ואהבת לרעך כמוך", אשר בהתאם למידת השתוות הצורה ביננו לבין החוק השולט בה, ייטב או יירע לנו.

חינוך על ידי דוגמא

מימוש החוק האלטרואיסטי לפי רמת התיקון שבחברה, הוא היסוד לחקיקת כל יתר החוקים. החוקים הפרטיים בעניינים שונים כגון חינוך ילדים, טיפול במשפחה ובקשישים, יגזרו מחוק ההשפעה "ואהבת לרעך כמוך". הנהגת הדור האחרון תורכב מאנשים המצויים בהשגת העולם העליון, ומבינים כיצד חוק ההשפעה מתקיים בכל הדרגות ובכל האופנים.

אם היה האדם נמצא בהשגת המציאות העליונה, לא היה נזקק לחינוך או למשטר. בדומה לכך שאיננו מכניסים יד לאש, כך היינו נותנים אחד לחברו אם היה חוק ההשפעה מגולה לנו. כדי שלא נהיה כרובוטים, ונוכל לבצע בחירה חופשית, התמונה נסתרת. כדי שהאדם יוכל לבחור להחליף את הטבע שלו, עליו לקבל דוגמא אודות הטבע העליון. הנהגת הדור האחרון תספק לאדם דוגמא, אודות חלק המציאות שעדיין נסתר ממנו.

יהיה מי שיקרא ליחס שכזה שליטה, אך זו שליטה על ידי דוגמא. אל חברת הדור האחרון יצטרפו אנשים שירצו להתחבר למקובלים ולקבל מהם דוגמא. בעזרת דוגמא זו, יוכלו חברי הדור האחרון לשמור את חוק ההשפעה, ולהדבק בבורא. אם כן, תפקידה של הנהגת הדור האחרון הוא להוות דוגמא להשפעה עבור החברה כולה.

בניית חברת הדור האחרון הינה תיקון מערכת "האדם הראשון" השבורה. דומה הדבר לחיבור חלקי משחק הרכבה. רצונו של הבורא הוא, כי האנושות תחפש בעצמה אחר צורתה הנכונה, ותדרוש ממנו כוחות להקמתה. מכיוון שכך, צירופו של אדם חדש אינו ענין של מה בכך. האדם עצמו אינו יכול לקבוע מה יהיו שלבי הצטרפותו, והנהגת החברה היא שתקבע בענין זה. מחובתה ליצור התאמה אישית לכל אדם ואדם, על פי שורשו בנשמת "האדם הראשון".

משפט האהבה

"יד) אסור באיסור חמור לאחד מבני המוסד, שישתמש באיזה מוסד משפטי וכדומה, מכל הצורות הנמצאות במשטר הכח. אלא את כל הסתירות יכריעו בינם לבין עצמם. כלומר, בין הצדדים הנוגעים בדבר. ודעת הצבור המגנה את האגואיזם תגנה את בעל הדין שינצל צידקת חבירו לתועלתו."

בתנאי הדור האחרון החוק הרוחני נעשה לַחוק הפנימי של האדם. חברי החברה ירצו לקיים את חייהם הגשמיים בהתאם להשגה הרוחנית, ויקבעו חוקים המתאימים לכך. משום כך, אסור למי מהם להשתמש בחוקים זרים לחוקי הדור האחרון, חוקי משפט, חינוך וכיוצא בהם שנקבעו בחברה העולמית החיצונית, שאינה מתנהלת על פי אהבת הזולת. את חוקי החברה החיצונית חקקו בני האדם כדי להסתדר ביניהם מתוך מגבלות האגו, כדי להכניס סדר במציאות של העולם שלנו, מציאות שבה כל אדם זאב. בחברת הדור האחרון, החוקים הם תולדה של אהבת הזולת, ומשום כך אסור לערב בין שניהם.

שאיפתו של כל חבר היא להגיע לאהבת הזולת, ולכן הדרישה בחברה זו אינה למשפט צדק, אפילו יהא זה צדק ממדרגה עליונה, כי אם לתיקון הטבע עד לכדי אהבה אמיתית בין איש לרעהו. דומה הדבר לאהבתם של בני משפחה זה לזה. הם מכירים בחסרונותיו של כל אחד מהם, אך העיקרון השולט מכל הכול הוא: "על כל פשעים תכסה אהבה".

אם יתעורר באחד מהחברים רצון להשתמש בחוקים אחרים, על החברה לתקנו, כיוון שבצורה שכזו אין לו מקום בתוכה. רצון להשתמש בחוקים אחרים מעיד על איבוד המדרגה הרוחנית. על החברה להעניק לחבר זה טיפול שיחזירו לרמה הרוחנית, כך שבמקום לתבוע את הזולת במשפט החוק והכוח, ידרוש שהיחסים ביניהם יתקיימו על פי משפט האהבה.

ודאי הוא, כי אם הוזמן אחד מחברי חברת הדור האחרון לדין ודברים עם רשויות חיצוניות, עליו להתנהג כמו כל אזרח אחר.

אין כפיה ברוחניות

"טו) הקומוניזם האלטרואיסטי סופו לבטל לגמרי ממשלת הכח, אלא איש כל הישר בעיניו יעשה. ואין לתמוה ולפקפק על זה, כי כן לא האמינו שאפשר לחנך ילדים בהסברה אלא רק במקל חובלים עד שכיום רוב העולם קבלו את זה למעט ממשלת הכח על הילדים. וזה אמור בילדים שאין להם כח הסבלנות ואין להם דעת ומכל שכן בקיבוץ אנשים בעלי דעת וסבלנות ומחונכים באלטרואיזם, שלא יהיה להם צורך במשטר של כח."

חברת הדור האחרון מגדירה את קיומה לפי חוקים רוחניים, וחבריה מבינים שכל המציאות מופעלת על ידי רצון. כל פעולה הנעשית שלא מתוך רצונו הפנימי של האדם היא פעולה כפייתית, ולכן נאמר "אין כפיה ברוחניות". ברוחניות, פעולה ללא רצון היא פעולה שלילית ואין לה שום ערך חיובי.

התנהגות חיצונית יפה הנובעת מחינוך אינה קשורה במאומה לתיקון פנימי, לתיקון הרצון. אם אדם אולף להתנהג כיאות והסביבה מעריכה אותו על כך, הוא מעריך את עצמו לבעל מידות טובות. הדבר מונע ממנו את האפשרות להגיע להכרה בחיוב לאזן את רצונו הפנימי האגואיסטי ובין התנהגותו החיצונית, דהיינו להכרת הרע.

ענין הכפייה אינו מתייחס רק להתנהגות מנומסת, אלא לכל מקום בו הלב אינו מסכים לפעולה. במהלך ההתפתחות הרוחנית, האדם נוכח לדעת עד כמה איננו מסוגל לעשות טוב. הוא מודע לכך שהוא עושה רע, שונא את עצמו על כך, אך לא מסוגל לנהוג אחרת. כתוצאה מכך, הוא מתחיל להכיר בעובדה כי הבורא מסובב לו את מקרי המציאות, ולבו נמצא בידיו. האדם חייב להכיר את כל הרע שבו, ולהבין כי תיקונו אינו תלוי בו אלא בכוח העליון. רק לאחר מכן הוא יכול לפנות אליו בבקשה לתיקון.

בגלל הצורך לחנך את האנושות לעבור את שלבי הכרת הרע, בעל הסולם אומר שביטול המשטר הכוחני חייב להתבצע בהדרגה. המעבר לחברה אלטרואיסטית צריך להיעשות בהתאם למידה בה חברי המשטר האגואיסטי - משמע העולם כולו - מבינים את עובדת הימצאותם תחת שליטת האגואיזם, תחת שליטת הרע שלהם.

בהדרגה, בהתאם לרצונם לבטל את הרע, יצטרפו עוד ועוד אנשים לחברת המקובלים. על החינוך להתמקד בהסברה בלבד, מטרתו לכוון את האדם ליתר רגישות להכרת הרע שישנה בטבעו.

מהות התיקון היא היציאה מהטבע האגואיסטי לטבע ההשפעה. החינוך צריך לכוון את האדם לשימוש נכון בחברה, שיביא אותו ליתר תשומת לב אל הרע שבו. לא ניתן לדרוש מהאדם התנהגות יפה, אלא הכרה בהתנהגות שלו. תשומת לב. יתר רגישות.

בחברה הנמצאת בתהליכי התיקון, יש להתייחס בסבלנות למצביו של כל אחד מהחברים. על חברי החברה להבין כי המעבר מאגואיזם להשפעה כרוך במצבים לא קלים, ולהיות סבלנית לכך. אם כתוצאה מרצונו להיתקן, האדם עובר מצבים התפתחות קיצוניים ולא נעימים, עליו לזכור כי ככל שהפרי מתוק בסופו, כך הוא מר יותר במצבי הביניים. כזה הוא טבע ההתפתחות, ועל האדם להסכים איתו. הדרך הנכונה להתייחס לאדם היא לא על פי מעשיו, כי אם על פי רצונו להיתקן. אם הוא מעוניין בתיקון, על החברה להחשיב את מצבי הביניים הרעים המתגלים, כהכרחיים.

"ובאמת אין דבר משפיל ומבזה את האדם יותר מהיותו כפוף לממשלת הכח הערטלאי ואפילו לבתי משפט לא יהיו צריכים, אלא אם יארע איזה מקרה יוצא מהכלל שהשכנים לא יפעלו על אדם יוצא דופן, אז יזדקקו לו מדברים מומחים להטותו בויכוחים ובהסברת טובתם של החברה עד שיחזירו אותו אל השורה.

ואם יארע איזה אדם עקשן שכל זה לא יועיל לו, אז יפרשו ממנו הצבור כמו ממנודה עד שיהיה מוכרח להתחבר לחוקי החברה.

היוצא מזה שאחר שתוסד קיבוץ אחד מקומוניזם אלטרואיסטי, וימצא בו רוב שקבלו עליהם אותם החוקים בפועל תיכף יקבלו עליהם שלא להביא איש את חבירו לשום בית משפט או לסוכני הממשלה, או לכח איזה שהוא אלא הכל בהסברה רכה כנ"ל.

ומחמת זה אין מקבלים איש לחברה מטרם שיבדק אם אינו איש גס ביותר, ואינו מסוגל לחינוך האלטרואיזם."

לחברת הדור האחרון יתקבלו רק אלו שיהיו מעוניינים להיתקן. יש לבדוק את רמת הנכונות והמוכנות שלהם לדבר מטרם קבלתם לחברה. כאשר המצטרף החדש עובד על תיקונו, החברה צריכה לסייע ולהיות סבלנית כלפי המצבים שיעברו עליו, שכן דרכי ההתפתחות הן איטיות.

חינוך הדור הצעיר יבנה על עקרונות דומים. מייסדי החברה יהיו אמנם מקובלים בעלי השגה, אך בניהם יוולדו לא מתוקנים ודאי, שכן "יצר לב האדם רע מנעוריו". החינוך לא יהיה חינוך של כפיה, אלא חינוך להשתתפות נכונה בחברה, שיגביר את רגישות הדור הצעיר להכרת הרע שבאגואיזם.

העיקרון שעל פיו מתבצע כל תהליך של גדילה, הן בגשמיות והן ברוחניות, הוא עיקרון המשחק. במשחק מתמודד הילד בכל פעם עם רמה חדשה של קושי. התמודדות זו מפתחת אותו, ודוחפת למדרגת ההתפתחות הבאה. מתפקידם של המחנכים, לספק לבני הדור הצעיר בכל פעם דוגמא למדרגה הבאה אליה עליהם לשאוף.

בתהליך ההתפתחות הרוחנית האדם מקבל על עצמו בחיצוניות את חוקי המדרגה הבאה, ומשתדל לבצעם. הוא "משחק" בה. המאמצים להידמות לה ורצונו להימצא בה בפועל, גורמים לכך שהאור העליון מבצע בו שינוי פנימי, ומעלה אותו אליה.

עיקרון המשחק פועל גם בצומח ובחי, ולא רק במין המדבר. מקור הרצון לעבור אל הדרגה הבאה הוא בחוסר היכולת להימצא עוד במצב הנוכחי. התפתחות לפי הכרת הרע היא התפתחות בהתאם לחוק הדיאלקטיקה - כל פרט מתקיים במצב מסוים, עד למצב בו הוא שונא את מצבו זה. שנאה פירושה פירוד, והיא מביאה לפרידה מן המצב הנוכחי ומעבר למצב הבא.

הדוגמא למדרגה הבאה אינה מהווה כפיה. אם היה האדם מצוי בכל העת באיזון עם סביבתו, לא היתה לו שום אפשרות להתפתח. הרצון להתפתחות וגדילה מצוי בילדים באופן טבעי, ואילו באדם המצטרף לחברה הוא נובע מתוך הכרת הרע במצבו הנוכחי. הוא מעונין שהחברה תספק לו דוגמא למצב מפותח ונעלה יותר, ועליה להקרין לו את יופיו ומעלתו.

אם כן, בכל אופני היחס לאדם הנמצא בתהליך התפתחות, מצטרף חדש או בן הדור הצעיר, יש לשמור על שני עקרונות – אין כפיה ברוחניות, ואהבת הזולת.

קליטת גוף זר

חברת הדור האחרון אינה נמדדת ביכולתה לקיים את חוקי ההשפעה בין קומץ אנשים מתוקנים, אלא בכוחה להוות מכשיר לתיקון המצטרפים חדשים ובני הדור הצעיר. אין מדובר על קבוצת בעלי השגה המייסדים לעצמם חברה. החידוש בחברה זו יבוא לידי ביטוי ביכולתם של חבריה להחליט את מי לצרף ואת מי לדחות, מי מוכן, ומי עלול יחליש או יקלקל את החברה.

באופן טבעי, גוף בריא דוחה ניסיון להחדרת גוף זר לתוכו. הרפואה המודרנית מטשטשת את הכוח ההגנתי של הגוף, כדי לאפשר השתלת עצמים זרים בתוכו. תהליך הקליטה הוא תהליך מורכב, והחברה העתידית תידרש למאמץ ניכר כדי לצרף זר לשורותיה. יהיה עליה להתמודד עמו ולעכל אותו. כל מצטרף חדש שאינו מתוקן דומה לגוף זר בתוך גוף האדם, כיוון שהוא מכניס את ה"רעל" שלו לחברה, שהרי גם אם ירצה מאוד לבטל עצמו, הוא עדיין אגואיסט.

מכיוון שהמצטרף מעונין להידמות לגדולים ממנו, יהיה עליו להתבטל כלפי החברה כתינוק. אם אחד מהמצטרפים החדשים לא יהיה מסוגל לקבל את המסגרת כדוגמא, להתכופף כלפיה ולקבל ממנה כוחות והשראה, יהיה הכרח להרחיקו, אחרת יקלקל את החברה.

עלינו להבין כי אדם מקולקל "מרעיל" את החברה, גם אם החברה חזקה ממנו. חברי החברה יתרשמו מכך בכל כורחם, והדבר יקלקל אותם. במאמר "החרות" בעל הסולם מדגים את עוצמת השפעתה של הסביבה על האדם, בסיפורו של המקובל הגדול ר' יוסי בן קסמא, שסירב לעבור לדור בעיר שאין בה "בני תורה", מחשש שהדבר יפגע בו.

ביטול מול בחירה

בהקשר זה עולה השאלה, האם אין בפעולת הביטול הנדרשת מן המצטרף לחברה, משום ביטול הבחירה החופשית של האדם. ובכן, אליבא דחכמת הקבלה, מימוש הבחירה החופשית אינה פעולה "חופשית" כלל וכלל, אלא עבודה קשה ומאומצת נגד הרצון הטבעי.

אנו רגילים להתייחס לעצמנו כבעלי יכולת לבחור, והסברה כי ביכולתו של האדם לעצב את עתידו על פי בחירתו, הופכת אופנתית יותר ויותר. הקבלה מסבירה, כי כל עוד האדם נמצא תחת שליטת האגואיזם, פעולותיו אינן חופשיות. אנו מתפתחים בהתאם למה שדוחף אותנו הטבע, בורחים מרע ורצים לטוב, מבלי יכולת לשלוט במה שמוגדר כלפינו כרע או טוב. "החלטות" שכאלו אינן בחירה חופשית, אלא בחירה טבעית. למעשה, זו אינה בחירה כלל, אלא פעולה אוטומטית הנכפית עלינו על ידי טבענו האגואיסטי.

בחירה פירושה להעדיף את הלא טבעי. ביכולתו של האדם להשתחרר מעבדות האגואיזם, על ידי קביעת ערכי ההשפעה כחשובים, למרות שטבעו אינו רוצה בהם. בחירה בהתפתחות שכזו תיקרא בחירה חופשית, כיוון שהינה חופשית מטבע האדם. לשם כך, על האדם לבחור בחברה רוחנית, שתשמש לו כדוגמא וכמכשיר לבניית מצבו הבא. השפעת החברה, ולא טבעו האגואיסטי, היא שתחייב אותו לקבל את המצב הבא. ההחלטה לצאת משליטת הטבע האגואיסטי לשליטת החברה האלטרואיסטית, היא היא הבחירה החופשית.

משמעותה של הבחירה החופשית היא היכולת להתקדם מן המצב הנוכחי אל המצב הבא, באמצעות החברה ולא בדרך טבעית, על ידי הרצון לקבל. ודאי כי עבודה זו נעשית בכפייה קפדנית של הרצון לקבל, במלחמה ובהפעלת לחץ. הבחירה מתבטאת בבחירת המצב הבא לפי השכל, ולא לפי הרצון. אתה רוצה להיות בו, למרות שהטבע שלך מואס בו. וכך מממש האדם בצורה נכונה את הקריאה הפנימית שבו, את התעוררות "הנקודה שבלב".

כל עוד האדם נמצא בשליטת הטבע שלו, הוא אינו מסוגל להבחין מהי הנקודה החופשית. להמצא תחת שליטת הטבע האגואיסטי הנקרא "אדם בליעל", או תחת שליטת הטבע האלטרואיסטי כ"מלאך" – אינו חופש. החופש הניתן לאדם הוא להימצא בין שני סוגי הטבע, ולקבוע בעצמו מה הוא מעדיף. על האדם לבנות בין שני הקוים, את הקו שלו – הקו האמצעי, ובזה הוא קם כאדם.

<< לחלק הקודם : לחלק הבא >>