המדע בכללו מתחלק לשני חלקים: האחד נקרא "השכלה חומרית", והשני "השכלה צורתית". פירוש הדבר, שאין לך מהות בכל המציאות שלפנינו, שלא יהיה מובן בו חומר וצורה.

למשל, השולחן: יש לו חומר, דהיינו עץ. ויש לו צורה, שהיא הצורה של השולחן. אשר החומר, שהוא העץ, נושא לצורה, שהוא השולחן. וכן מלת "שקרן". הרי יש לו חומר, שהוא האדם. ויש לו צורה, שהוא השקר. אשר החומר, שהוא האדם, נושא לצורה של השקר, דהיינו הרגיל לדבר שקר. וכן הוא בכל דבר.

ולפיכך, עם המדע הנושא ונותן בפרטי המציאות מתחלק אחריהם ג"כ לב' חלקים:

השכלה חומרית

והשכלה צורתית.

אשר חלק המדע הנושא ונותן בטיב החומרים של המציאות, הן בחומרים בלבד בלי צורתם והן בחומרים וצורתם ביחד, נבחן בשם "השכלה חומרית". והשכלה זו מיוסדת על בסיס ניסיוני. דהיינו על ראיות והקשים הלקוחים מפי הניסיון השימושי, שהניסיונות המעשיים הללו לקוחים אליה לבסיס בטוח אל מסקנות אמיתיות.

וחלקו השני של המדע, הנושא ונותן רק בצורות מופשטות מן החומרים, בלי שום מגע עם החומרים גופם. כלומר, שהמה פושטים הצורות אמת ושקר מן החומרים, שהמה האנשים הנושאים אותן. וכל עיסוקם בהשכלה, הוא אך להשכיל ערכים של חשיבות ופחיתות וכדומה, בצורות הללו של אמת ושקר, כמות שהם לפי עצמם במערומיהם. וכמו שלא היו מעודם מלובשים באיזה חומר. והוא הנקרא בשם "השכלה צורתית". והשכלה זו איננה מיוסדת על בסיס ניסיוני מעשי, כי צורות מופשטות כאלו אינן באות במעשיות ניסיונית, מפני שאינן כלל במציאות הממשית, כי צורה מופשטת כזאת לקוחה רק מפרי הדמיון. כלומר, שרק הדמיון יכול לצייר אותה, אע"פ שאינה במציאות הממשית.

ולפיכך, כל השכלה מדעית ממין זה מיוסדת בהכרח רק על בסיס עיוני בלבד. דהיינו, שאינו לקוח מפי הניסיון השימושי, אלא רק מתוך המחקר של משא ומתן עיוני בלבד. וכל הפילוסופיה הגבוהה שייכת למין זה. ולפיכך חלק גדול מהמשכילים המודרניים שמטו ידיהם הימנה, מפני שאינם מרוצים מכל משא ומתן, הנבנה על בסיס עיוני, שלדעתם הוא בסיס בלתי בטוח, כי רק את הבסיס הניסיוני מחשיבים לבטוח כנודע.

והנה גם חכמת הקבלה מתחלקת תחת ב' החלקים הנ"ל, שהם "השכלה חומרית" ו"השכלה צורתית". אולם יש כאן הפלאה יתירה על המדע החילוני: כי כאן אפילו החלק של ההשכלה הצורתית נבנה כולו על בקורת התבונה המעשית, דהיינו על בסיס ניסיוני שימושי.