עקרונות החברה העתידית: א-ט

פרק זה מבוסס על ציטוטים מתוך כתבי הדור האחרון של בעל הסולם

"א) הקומוניזם הוא אידיאה, כלומר מוסרי. על זה מעיד הסוף לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך."

באומרו "קומוניזם", בעל הסולם מתכוון לחברה האלטרואיסטית שהוקמה על ידי מקובלים שתיקנו את עצמם בהתאמה לבורא, על ידי האור העליון. בחברה כזו התנאי החיצוני של "לעבוד כפי היכולת ולקבל לפי הצורך" מקויים מתוך רצון והכרה, ולא מתוך חיוב ופקודה.

"ב) לכל מוסר צריך בסיס המחייבו. והחינוך ודעת הצבור, הוא בסיס חלש מאד, וההוכחה מהיטלר."

התנאי ליסודה של חברה נכונה הוא "לעבוד כפי היכולת ולקבל לפי הצורך". השאלה המתבקשת היא, כיצד יהיה ניתן לבסס מוסר זה, שיתקיים מכוחו הפנימי של כל אחד ואחד, ולא כתוצאה מכפייה חיצונית.

"ג) כיון שכל נצחון בדעה, מובטח לרוב הצבור, ואין צריך לומר שההוצאה לפועל של הקומוניזם המתוקן הוא על ידי רוב הצבור. אם כן מחויבים להעמיד את הרמה המוסרית של רוב הצבור על בסיס שיחייב ויבטיח את הקומוניזם המתוקן שלא יתקלקל לעולם. ואינה מספיקה האידיאה המוקלטת באדם מלידה, משום שבעליה הם מיעוט קטן ונטול ערך ברוב הצבור."

בעל הסולם קורא לדרך התיקון "קומוניזם", מכיוון שזוהי הגדרתה של נתינה לפי היכולת וקבלה לפי הצורך. קומוניזם מתאר את היחס בין בני האדם לפי העיקרון "שלי - שלך, ושלך - שלך", ולא לפי עיקרון "הצדק הטבעי" "שלי - שלי, שלך - שלך".

כתוצאה ממאורעות העבר, ברוסיה ובמקומות אחרים, נדבק שם רע למושג קומוניזם. אף על פי כן, החינוך במסגרת החברה העתידית חייב ליידע את האנשים שאין דרך אחרת מלבדו.

בעל הסולם שולל את האפשרות לכפות את החברה בכוח לאידיאה הקומוניסטית, שכן "אין כפייה ברוחניות". הכפייה היחידה האפשרית היא כפיית האדם את עצמו, להתכופף כלפי החברה, כדי לקבל ממנה את ערכיה. בהתאם לכך, ערכי החברה הקומוניסטית מזמינים עליו אור מקיף. האור המקיף ישנה לאדם את הרצון, והוא יוכל לקלוט את האידיאה של לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך, כתנאי היחיד לקיום בחברה.

"ד) הדת, הוא הבסיס היחיד, שיהיה גורם בטוח להעלות את הרמה המוסרית של הצבור, להגיע לכלל, לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך."

כנהוג בכתבי הקבלה, המונח "דת" מתאר את שיטת התיקון, המביאה את האדם לדבקות בבורא. כלומר, המונח "דת" בשימושם של המקובלים מתאר את שיטת הקבלה עצמה, להבדיל מן השימוש במונח זה לתיאור הדתות השונות שבעולמנו. בהקשר זה אציין, כי המונח "תורה" משמש למקובלים לתיאור "המאור שבה המחזירו למוטב", דהיינו, לאור העליון המגיע על פי בקשת האדם לתיקון רצונותיו המקולקלים, כך שיהיו בהתאמה לתכונות הבורא.

משמעותה של הדת בכתבי הדור האחרון הינה חינוך לקשר ודבקות עם הבורא, כמצב העליון ביותר של הנשמה. המילה "דת" מרמזת על חינוך מֵעֵבֶר לחיי העולם הזה. כאשר הידיעה חודרת לתוך מודעותו של האדם, הוא מוכן לקבל רק כמה שנחוץ לו ולתת לפי היכולת. בצורה כזאת הוא מגיע לשכר העליון ביותר – דביקות בבורא.

אידאל ההשפעה

"ה) יש לקחת הקומוניזם מן הפסים של שלי שלי ושלך שלך, שהוא מדת סדום, ולהעבירו אל הפסים של שלי שלך ושלך שלך דהיינו לאלטרואיזם אבסולוטי. וכשרוב הצבור יקבל תורה זו בפועל, אז הזמן, להגיע לכלל, לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך. וסימנה הוא, אם כל אחד ואחד יעבוד כפועל בקבלנות."

"מטרם שרוב הצבור מוכן להשפיע לזולתו, אין לקבוע משטר קומוניזם אלטרואיסטי."

הכל נמדד לפי הרצון, לפי מידת התיקון בחברה. אי אפשר לקיים את הקומוניזם בחברה, אם רוב חבריה אינם מסוגלים לקיימו. כשבעל הסולם כותב "מטרם שרוב הציבור מוכן", כוונתו למוכנות לתיקון בקרב חברי החברה, להכנעה של רוב הציבור כלפי האידיאה של החברה העתידית.

בכל חברה אנושית ניתן למצוא עשירון "אלטרואיסטי". העשירון ה"אלטרואיסטי" לא נולד מתוקן, הנטייה לאלטרואיזם מוטבעת בו לפי טבעו, ולמעשה זהו "אלטרואיזם אגואיסטי". אנשים אלו מקבלים תענוג מזה שמשפיעים, ותענוג זה מחייב אותם להשפיע. אפשר למצוא את האנשים האלו בדרך כלל בבתי חולים, במוסדות וארגוני סעד. תמיכה בנזקקים היא דרכם הטבעית של ה"אלטרואיסטים" לקבלת תענוג.

באופן תיאורטי היה מוכן גם יתר הציבור האגואיסטי לתת, מתוך הבנה כי אלטרואיזם הוא טוב לשלום ולהתפתחות, אך הוא אינו מסוגל לעבור לקיום יחסים אלטרואיסטיים בין אדם לחברה. אם יהיה במי מהם רצון חזק, ויוכל לעורר את האור המקיף במידה מספקת שישנה את טבעו, הוא יהפוך לאלטרואיסט אמיתי, בניגוד לאלטרואיסטיים האגואיסטיים.

אנשים שלפי טבעם אינם מסוגלים לקלוט את רעיון ההשפעה, אך מביעים רצון להיכנע כלפי החברה ורוצים להצטרף לשורותיה, יתקבלו לחברת הדור האחרון. הם ישתתפו בה בהכנעה כלפי הרעיון האלטרואיסטי, שכן לפי טבעם הם לא מסוגלים ליותר.

כלומר, אל חברת הדור האחרון יוכל להצטרף כל אדם שיסכים להכנע בפני אידיאל ההשפעה. אמנם, ל"עשירון האלטרואיסטי" יהיה קל יותר להצטרף לפעולות התיקון, כיוון שהם מבינים את התועלת העצמית שבנתינה, אך בשלב מאוחר יותר, יוצרכו גם הם להיתקן לאטלרואיזם אמיתי.

עלינו להבין, כי בתנאי הקיום של הדור האחרון, הכרת הרע תחזיק את רוב הציבור בכיוון הנכון. רוב הציבור כבר עבר את הדרך על ידי הכרת הרע, וברור לו שכל צורת קיום אחרת תוביל את האנושות לכלל השמדה ולחיים מלאי ייסורים.

"ו) מטרם שהציבור יגיע לרמה המוסרית הזו, אסור להלאים הרכוש. כי כל עוד שאינו קיים גורם מוסרי בטוח ברוב הצבור, לא יהיה להם חסר דלק לעבודה."

אסור לבצע שום פעולת דיכוי נגד הרצון לקבל - "אין כפייה ברוחניות". ראשית יש לדאוג לתיקון, ולאחריו לבצע שינויים בחברה. רק לפי מידת התיקון יהיה ניתן לשנות את מערכות החברה, מדפוס מחשבה של "שלי – שלי, שלך - שלך", ל "שלך – שלך, שלי - שלך".

לאמתו של דבר, אין צריך לדאוג לשינויים בחברה באופן מלאכותי, שכן האנשים המתוקנים שבחברה ישנו אותה בצורה הדרגתית בהתאם לתיקונם, ללא כל לחץ חיצון. הדאגה צריכה להיות נתונה לתיקון פנימי בלבד, לגרום לכך שהאור המחזיר למוטב ישפיע על החברה חזק יותר, ויתקן אותה מהר יותר.

כל העולם משפחה אחת הוא

"ז) אם ליחיד אסור לנצל את חבריו, למה לאומה מותר לנצל את חברותיה, ואיזה חזקה נותנת הצדקה לאומה שתהנה מהארץ יותר מחברותיה. ולפי זה יש ליסד קומוניזם בין לאומי כי כמו שיש יחידים שזכו, אם בחריצות, אם במקרה, אם בירושה מאבותיו, לחלק יתר על חשבון המתרשלים, כן ממש באומות, ואם כן למה תגדל המלחמה על היחידים יותר מעל האומות."

"כי איזה זכות ובעלות יש על חמר הגלם של הארץ לאומה יחידה, יותר מלשאר. מי חקק חוק החזקה? ומכל שכן שקנוהו בחרבות וכידונים. וכן למה תנצל אומה אחת את חברתה, אם דבר זה אינו צודק לכל יחיד, במלה אחת, כמו שצודק ביטול רכוש ליחיד, כן הוא צודק כלפי כל אומה. ורק אז יהיה שלום בארץ. ותמה על עצמך, אם החזקה וחוק הירושה אינה מקנה זכות קנין ליחיד, למה תהיה מקנה לאומה שלמה, וכמו שחלוקה צודקת נוהגת ביחידי האומה, כן צריכה להיות חלוקה צודקת בין לאומית - בין חמר הגלם, ובין אמצעי היצור, ובין הרכוש המיצטבר, לכל האומות בשוה, בלי הפרש בין לבן לשחור, בין ציביליזסטי לפרימיטיבי, ממש כנוהג בין יחידים של אומה אחת.

ובשום אופן אין לחלק בין יחידים, אומה אחת, או בין כל אומות העולם. וכל עוד שיהיה איזה הפרש, לא יפסקו המלחמות."

יחסו של הכוח העליון אל בני האדם אינו משתנה, והוא משפיע לכולם בשווה. אם אנו יוצרים חברה אנושית שאינה הומוגנית, אנו גורמים לעיוות וחוסר התאמה בין מבנה החברה לבין הכוח היחיד. מכיוון שאנו מתראים בפניו כגוש לא אחיד, הכוח העליון מעורר בינינו מתחים וסתירות בין החלקים השונים, יהיו אלו קבוצות, פלגים עמים או מדינות. השנאה הגוברת מביאה למלחמות ולרצון להשמיד זה את זה.

מכאן מובן, כי האנושות תוכל לזכות לשלום, בטחון ושלווה רק בתנאי שתעשה מעצמה חברה אחת, ללא שום הבדל בין העמים. במצב כזה, היא תימצא בהשתוות צורה עם הכוח העליון, שימלא את כולם בשווה, מבלי ליצור סתירות ומתחים.

למצב זו נוכל להגיע באחת משני דרכים. או על ידי הכרת הרע שבטבענו, בדרך ארוכה ומלאת ייסורים, או על ידי הכרת הטוב שבטבע ההשפעה באמצעות חכמת הקבלה. לימוד הקבלה מסביר לאדם מהו טבע הכוח העליון, ומתוך זה האדם מבין את הצורך בהשתוות אליו. הוא אינו נצרך עוד למלחמות וייסורים הנמתחים על פני זמן רב, אלא משתדל מייד להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, ומזמין את האור המקיף שמביא אותו לידי כך.

"ח) כל העולם - משפחה אחת היא, ומסגרת הקומוניזם צריכה לבסוף להקיף כל העולם ברמת חיים שוה לכולם. אמנם התהליך המעשי הוא לאט לאט, דהיינו כל אומה שרוב הצבור שבה יקבל עליהם הבסיסים באפן מעשי, ויהיה להם גורם בטוח לחומר דלק, יכנסו תיכף במסגרת הקומוניזם."

"וכל האומות, שכבר נכנסו במסגרת הקומוניזם הבין לאומי, יהיו להם רמות חיים שוות, באפן שהעודפים של אומה עשירה או חרוצה ישבחו רמת החיים של אומה נחשלת או עניה בחמר גלם ובאמצעי יצור."

אותם הפרטים והאומות שיבינו מהי הדרך לחיים נכונים, יסכימו מחוסר ברירה להגיע להשתוות הצורה עם כולם, ויצטרכו להגיע לחלוקה צודקת. מתוך שיעשו זאת בכוח, הם יגיעו להכרה בכך שחוק זה הינו נעלה מכל חשבונות הקבלה העצמית. המתחלקים עם האחרים בממון, ביכולות ובחומרי הגלם, ישיגו תמורת כך דבקות בבורא. ואז הם יגלו, כי העודפים במשאבים בנמצאו בידיהם, ניתנו להם בכוונה תחילה על ידי הבורא, כדי לאפשר להם לתפקד באופן כזה כלפי החלק הנזקק שבאנושות.

והוא הדין לגבי האדם היחיד. ודאי כי על מי שנולד חכם, חזק או מוצלח יותר מחבריו, להתייחס אל הזולת כמו אל גופו שלו. רק לשם כך שתל הבורא בתוכו את הנתונים הטבעיים הללו, כדי שיוכל להשתמש בהם לשם השתוות לבורא, באמצעות יחסו לאחרים.

במאמר "מתן תורה" מסביר בעל הסולם, כיצד נדרש האדם להתייחס לאחרים כמו לגופו, על פי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". על האדם להשאיר לעצמו רק את הנחוץ לו, ואת כל היתר למסור לאחרים. אם בידו כרית אחת, עליו למסור אותה לחברו. אין לו לקחת אותה לעצמו, לחלקה חצי חצי, או להשליך אותה כך שלא תימצא בידי אף אחד מהם. זאת, מפני שלפי טבע בריאתו האגואיסטי היה לוקח הכול לעצמו.

אותו החוק נוהג ביחידים, בעמים ובמדינות. המדרגה הרצויה שאליה מחויבת להגיע האנושות היא שכל אומה תצרוך לעצמה את הנחוץ לצורך קיומה, ואת כל היתר תמסור לכלל האנושות.

המונח "קומוניזם בינלאומי" מתאר את המצב בו מתיחסות האומות זו לזו על פי החוק העליון של "ואהבת לרעך כמוך". זהו מצב של אחדות, בו מתאחדים כל בני האנוש "כאיש אחד בלב אחד", כנברא אחד כלפי הבורא האחד. זוהי צורתה המתוקנת של האנושות, ואליה יביא אותנו הכוח העליון, בטוב או ברע.

לחלק הבא >>