שלום לכולם. את השבועיים האחרונים הקדשנו לסדרת פגישות עם אנשי מדע ברחבי ארצות הברית וקנדה. נפגשנו עם מדענים מאוניברסיטאות פרינסטון וברקלי. פגישות נוספות נערכו בסן פרנסיסקו, צפון קרוליינה ובמקומות נוספים.

הפגישה המשמעותית ביותר הייתה הפגישה עם ארבע מדענים שהשתתפו בסרט "what the bleep do we know". הסרט, הזוכה להצלחה חסרת תקדים בארצות הברית, מהווה מעין סיכום של ידיעות האדם על העולם על הטבע ועל חייו. אני ממליץ לכולכם לראותו. הצפייה בסרט תעורר בכם שאלות מהותיות, שאלות המטרידות כל אדם שאינו מבין מה פשרו של העולם בו הוא חי.

אליבא דחכמת הקבלה התפתחותה של האנושות החלה לפני אלפי שנים ברצון למילוי גופני. את הרצון למילוי גופני החליף הרצון לכסף, את הרצון לכסף החליף הרצון לכבוד ולאחר כל אלו התעורר באדם הרצון לידע. בזמנינו, היגיע הרצון לידע לשלבי התפתחותו האחרונים.

התעמקות המדע בחקר תפיסת המציאות, חושפת לעיני האדם תמונה משונה ביותר של העולם בו הוא חי. ההתפתחות המדעית אפשרה לאדם לחדור לתוך מבנה החומר, אלא שאז גילה כי אין לו כל אחיזה בחומר ובכוחות הפועלים עליו. האדם אינו מכיר את החוקים הפועלים בעולם. בסופו של יום, האדם ממשיך להיות מופעל על ידי אותם הכוחות מבלי לדעת מהי הסיבה לקיומו.

יצרנו קשר עם ארבעה מהמדענים שהשתתפו בסרט. שלושה מהם מומחים ידועי שם לפיזיקה קוונטית, חלקם שימשו כיועצים לממשל האמריקאי. נפגשנו, שוחחנו, ומהר מאד השיחה גלשה לפסים המוכרים של לימוד הקבלה.

לא נדרש זמן רב כדי להגיע להסכמה משותפת כי האדם אינו מכיר את העולם בו הוא חי. בעבור ארבעת המדענים לא היה בכך כל חידוש. מהר מאד הופנו המבטים לעברי בציפייה לתשובה, בסופו של דבר לשם כך התאספנו.

נעמדתי ליד הלוח והתחלתי להסביר את חוכמת הקבלה, מד' בחינות דאור ישר והלאה. כך, במהלך מספר פגישות נתתי הסבר קצר וכללי על חוכמת הקבלה. ביארתי את האופן בו האור משתלשל מלמעלה ובונה את הכלי. הסברתי על הפרצופים והעולמות היוצאים זה אחר זה. למדנו יחד על השתלשלות העולמות ממעלה למטה, מעולם אין סוף ועד לעולם הזה. תיארתי בפניהם את האופן בו נבנית מערכת ההנהגה וההשגחה. איך נולדות הנשמות ומשתלשלות עד לעולמינו. דיברנו גם על גלגול הנשמות. הסברתי כי בזמנינו, בשעה שהנשמות נכנסות לשלב האחרון בהתפתחותן, ביכולתו של האדם לחזור חזרה אל מקור נשמתו.

אם רוצה האדם לחזור אל שורש נשמתו, עליו לדעת את המערכת, לחייב אותה ולנהל אותה בצורה שתחזיר אותו חזרה לשורשו. מטרת האדם היא גמר התיקון, היינו להשיג את אותה הרמה שבה נמצאה הנשמה מטרם רדתה לעולם הזה, להגיע חזרה לאין סוף. על האדם להגיע לעולם נאור, לעולם טוב, להשיג נצחיות ושלמות, זוהי מטרתו. כל עוד האדם לא ישיג את מטרתו חייו ימשיכו ללחוץ עליו. החיים מותאמים ללחוץ על האדם שלא להישאר במקומו, באיזושהי מדרגה, אלא להמשיך ולעלות.

כל הארבעה הם אנשים רחבי אופקים. הידע שצברו עם השנים חורג הרבה מעבר לתחומי המחקר שלהם. כל אחד מהם הפגין שליטה נרחבת בכל יתר תחומי המדע והפילוסופיה. כל הארבעה בקיאים היטב במחקר של תפיסת המציאות, בפסיכולוגיה של בני האדם, ובהשפעה ההדדית של החומר והאדם זה על זה. הארבעה נוכחו לדעת כי חוכמת הקבלה משתלבת עם ידיעותיהם ופותחת פתח להבנת המציאות . נדמה כי הדרך הקולעת ביותר לתאר את תגובתם היא, הפתעה גמורה.

מדענים גדולים מהשורה הראשונה של אנשי המחקר בעולם, אנשים בעלי חוש אחריות מפותח לאנושות כולה, גילו לפתע את קיומם של כוחות מאחרי החומר. ארבעת החוקרים הופתעו למצוא עולם שלם בתוך החומר - בתוך האטומים הקוארקים הפוטונים והחלקיקים - במימד אחר.

ההסבר על החוקיים הרוחניים חידד את הרגשתם של הנוכחים על ההתאמה בין רוחניות לגשמיות. כל הארבעה הזדהו עם הקביעה כי החוקים הרוחניים מגדירים את המציאות הגשמית. מפליא היה לראות איך הכבוד העצמי של מדענים ידועי שם מונח לרגע בצד, לנוכח תמונת המציאות ההולכת ומתבהרת. ארבעת המדענים, כולם אנשים בעלי ניסיון חיים וותק מחקרִי רב, התפעלו שוב ושוב במהלך הפגישה, משל היו ילדים המגלים עולם חדש סביבם.

לא נותר לי אלא לכבד את אותם המדענים ידועי השם, על שהרכינו את ראשם לנוכח חוכמת הקבלה. כל אחד מהם וכולם יחד הביעו רצון ללמוד את החוכמה ולהכיר אותה לעומקה. הדעה המשותפת לכל הנוכחים הייתה כי חוכמת הקבלה היא השלב הבא לאחר הפיזיקה הקוונטית. הגענו להסכמה כללית אודות האפשרויות החדשות שחכמת הקבלה פותחת בפני המחקר המדעי.

במסגרת סידרת הפגישות, קיימנו ועידה משותפת מול קהל גדול, באחד מהמרכזים הקהילתיים הראשיים בסןפרנסיסקו. כל אחד מהמשתתפים בוועידה תיאר את מצבו של העולם, מנקודת מבטו. חלק מדברי הוקדשו לאפשרויות שחוכמת הקבלה פותחת לאחר מיצוי המחקר בתחום הפיזיקה. הקהל שהורכב ברובו מאנשי מדע וסטודנטים, הגיב בעניין ובחום.

סיכמנו להמשיך בפעילות משותפת, מתוך הנחה כי שיתוף הפעולה בין חוכמת הקבלה לפיזיקה הקוונטית יועיל לאנושות. משימתנו המשותפת היא להוכיח כי בסופה של ההתפתחות המדעית הרגילה, על האדם להשתנות בעצמו כדי להבין את החומר.

עד עתה החומר היה מנותק מהאדם החוקר אותו, המפעיל אותו ומהאדם המשתמש בו. נכון להיום אנו עומדים אל מול מחסום, אל מול קו גבול מחקרי שיש לחצותו. אם האדם רוצה להמשיך הלאה בחקירת החומר, עליו לעבור שינוי פנימי. בהתאם לשינוי ניתן יהיה להבחין בתגובת החומר על השינויים באדם. מכאן והלאה האדם נכנס יחד עם החומר למימד אחר, למימד הרוחני.

במימד הרוחני החומר והאדם מקבלים צורה אחרת. עולם חדש נפתח בפני האדם תוך כדי שהוא ממשיך וחוקר, עולם שלם נצחי ונאור. במימד הרוחני האדם מרגיש את עצמו בצורה אחרת לגמרי.

חוקרים מתחום הפיזיקה הקוונטית הופתעו לגלות כי בהתאם לציפיות המדען החומר משנה את תגובתו, פעמים הוא מגיב כחומר ופעמים כגל. החומר הולך ומאבד את צורתו הברורה האחידה, ומקבל צורה בהתאם לחוקר המרגיש. השינוי בחוקר מביא את החוקר להבחין בשינויים בחומר.

לאדם הפשוט שאינו מעורה בהתרחשויות האחרונות במדע הדברים ישמעו בוודאי תמוהים, אבל דרך חקירת המציאות נפתח פתח להבנת המציאות הרוחנית. כולי תיקווה כי מדענים רבים ירגישו ויבינו את האפשרויות התמונות בחוכמת הקבלה.

סיכמנו להתחיל בהכנות לקראת כנס רחב משתתפים. לכנס יוזמנו חוקרים מכל רחבי העולם. יחד ננסה לתת תשובה ופיתרון לבעיות הקיומיות הבסיסיות של המין האנושי.

בצפון קרוליינה נפגשנו עם מנהליה של אוניברסיטה רוחנית ייחודית. ראשי המקום מעוניינים לפתוח פקולטה לקבלה, נקווה להתפתחויות וחדשות טובות גם מהכיוון הזה. בין היתר, נפגשנו עם כמה מדמויות מפתח בתעשיית הבידור האמריקאית. הפצת חוכמת הקבלה בצפון אמריקה תקבל תנופה גדולה כבר בתקופה הקרובה. לא נותר לנו אלא לקוות כי ההצלחה בארצות הברית תשפיע על כל העולם. נכון להיום לתרבות האמריקאית יש השפעה מכרעת בעולם המערבי.

נחזור בקצרה על התפתחות הכלי בארבע בחינות דאור ישר ונמשיך הלאה.

הבורא טוב ומיטיב. הבורא רוצה להיטיב ומשום כך הוא בורא נברא. הבורא בורא בנברא רצון לקבל, רצון ליהנות. כך יוכל הנברא לקבל את הטבתו של הבורא. האור הוא הבורא, האור נובע מהבורא. הרצון לקבל נקרא כלי. הכלי הוא רצון להנות מהאור.

הכלי מקבל מהבורא אור ורצון. הרצון של הכלי אינו הרצון שלו אלא רצון שקיבל מלמעלה. לכן, בשעה שהאור ממלא את הכלי, מורגש בכלי תענוג קטן מאד. את רצונו המזערי של הכלי בבחינה א' ניתן להמשיל לאדם הטועם דבר מה בפעם הראשונה. ללא השתוקקות קודמת למאכל מסוים, האדם כמעט ולא מבחין בטעמיו של המאכל. הוא יכול לאבחן את המאכל במידת מה כטעים, אבל לא יותר מכך. כזהו הכלי בבחינה א', הרצון שבו קטן מאד.

לאחר שהכלי בבחינה א' מרגיש את הרצון הוא מרגיש בתוך הרצון את הטבע של הנותן. הבורא רוצה לתת והנברא מתחיל לגלות כי המילוי הממלא אותו מקורו בבורא שטבעו לתת. במילים אחרות, הכלי מרגיש את התענוג ואת נותן התענוג גם יחד. כתוצאה מכך נולד בכלי רצון חדש. הכלי רוצה להידמות לנותן התענוג, לבורא. מתוקף רצונו החדש להידמות לנותן מתפטר הכלי מהתענוג.

את יציאת האור מהבורא אנו מכנים בחינת שורש או כתר. השלב הראשון ביצירת הכלי ניקרא בחינה א' או חכמה, והשלב השלישי בחינה ב' או בינה.

הכלי מסלק אפוא את התענוג ונשאר ריק. הכלי הריק לא יכול לקבל ולא יכול לתת, אם ברצונו של הכלי לתת אין לו ברירה אלא לקבל. הבחינה הג' בה הכלי מחליט לקבל כדי לתת, נקראת זעיר אנפין, או בשמה הנוסף, תפארת. זעיר אנפין מקבל רק כדי לגרום לבורא תענוג. הכלי בבחינה ג' משפיע לבורא תענוג ממש כמו שהבורא משפיע לו, וכפועל יוצא מידמה לבורא.

הכלי בבחינה ג' אינו בבחינת נברא עצמאי. ההידמות של זעיר אנפין לבורא מושתת כולה על הכלי ועל הרגשת הבורא שהזעיר אנפין קיבל מהבורא.

בשלב הבא בהתפתחות נולד בכלי רצון חדש, עצמאי. בבחינה ד' בארבע בחינות דאור ישר רצונו של הכלי הוא להיות ממש כמו הבורא, להרגיש את דרגתו ומעמדו של הבורא. הרצון החדש של בחינה ד', הוא רצון גדול מאד. הרצון להשיג את מעמד הבורא אינו נובע מהבורא עצמו אלא מתוך הרגשתה של הבחינה ג' מה הפירוש להיות כבורא. הרצון החדש בבחינה ד' נקרא מלכות. הרצון בבחינה ד' הוא רצון חדש שבא מצד הנברא. רצונה של הבחינה ד', להיות כבורא, לפיכך היא נהנית מהתענוג ומנותן התענוג גם יחד.

בדומה לבחינה א', גם המלכות מרגישה את עצמה כמקבלת, אלא שבמלכות מתעוררת הרגשת הבושה מהיותה מקבלת. הבחינה א' קיבלה מלמעלה רצון ומילוי.הרצון של המלכות הוא רצון מצד הנברא. הרצון של המלכות להיות במעמד של הבורא התהווה כתוצאה מההידמות לבורא בבחינה ג'. הרצון של המלכות לא הגיע ישירות מהבורא, הוא התהווה במלכות בצורה עצמאית. המלכות מרגישה את עצמה כמקבלת ולכן מרגישה בושה.

בדומה לבחינה ב', הרגשת הבושה בבחינה ד' מחייבת את הכלי לסלק את המילוי מתוכו. אלא שההחלטה של הבחינה ד' לסלק את האור מתוכו מלווה בהחלטה שלא לקבל יותר לעולם. המצב בו המלכות מלאה בכל האור ובהרגשת הבורא, נקרא "אין סוף". סילוק האור מהמלכות נקרא צמצום א'. מצבה המצומצם של המלכות נקרא "עולם הצמצום".

את אותו התהליך ניתן לתאר בצורה אחרת. את מחשבת הבריאה נצייר כעיגול. מחשבת הבריאה בונה בתוכה רצון לקבל, את הרצון לקבל נסמן כעיגול נוסף, פנימי לעיגול של מחשבת הבריאה. הרצון לקבל מתפתח בארבע שלבים, כל אחד מהם מתואר כעיגול פנימי יותר ביחס לקודמו. העיגול האחרון הפנימי ביותר הוא השטח של הנברא, העיגולים החיצוניים הם השטח של הבורא.

הנברא נמצא בתוך האור, בתוך הספֵרות של הבורא, והבורא משפיע על הנברא דרך כל העיגולים הסובבים אותו. לאמיתו של דבר הבורא עצמו נמצא מחוץ לכל העיגולים. העיגולים כולם, תכליתם לגרום להיווצרות הבחינה האחרונה. העיגולים הם שלבים בהיווצרות רצון מתוך הנברא, רצון להידמות לבורא.

את תהליך בניית הכלי על ידי האור, ניתן לתאר גם בתרשים הנקרא מלמעלה למטה. התיאור של בניית הכלי כעיגולים זה בתוך זה, מדגיש שבאור אין שינוי. האור עצמו "עגול", היינו פועל על הרצון מכל הצדדים ולא בכיוון מסוים.

אם כן, לאחר צמצום א' הסתלק האור מהבחינה ד' ומכל הבחינות שלפניה. המקום של כל הבחינות הקודמות לבחינה ד' והבחינה ד' עצמה נשאר ריק לגמרי.

הבורא ברא את הכלי על ידי האור. הבורא פעל על הכלי באמצעות האור במטרה להביא את הכלי לכדי הרגשת עצמו, לעורר בכלי רצון, רצון להידמות לבורא. והנה, לאחר שהתעורר בכלי רצון להידמות לבורא, מרגיש הכלי את הפכיותו מהבורא. הרגשת ההפכיות מהבורא מעוררת בכלי הרגשת בושה. הכלי מסלק את כל המילוי ונשאר ריק.

נמצא כי פעולות האור בונות את הכלי ומפתחות אותו לכדי הרגשת עצמו. הכלי מרגיש את רצונו לקבל, את רצונו לתת, את רצונו להידמות לבורא, את הפכיותו מהבורא, וכן הלאה. מהבחינה א' ביצירת הכלי ועד לצמצום א', ומצמצום א' והלאה, האור הוא שפועל את כל הפעולות. האור משנה את הכלי , הכלי לעולם לא יוכל להשתנות בכוחות עצמו.

האדם בעולם הזה נמצא ככלי, במרכז כל העיגולים. אם ברצונו של האדם בעולם הזה להשתנות, אַל לו לנסות להשתנות בכוחות עצמו. המאמץ של האדם לשנות את עצמו, בכוחות עצמו, לא ישא פרי. האדם צריך לעורר על עצמו את השפעת האור, רק האור יכול לשנות את האדם.

את כל החומר הנלמד במסגרת חכמת הקבלה, את כל המציאות הרוחנית כולה, ניתן לתאר באמצעות אותם חמשת העיגולים המשורטטים זה בתוך זה. העיגול החיצון מכולם הוא עולם אדם קדמון. העיגולים הפנימיים יותר הם העולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. הנקודה השחורה האמצעית נקראת העולם הזה. בעולם הזה נמצאים אנו במצבינו הנוכחי, שרויים בעלטה.

האדם בעולם הזה מרגיש את עצמו כחי. האדם בעולם הזה חש אמנם בקיומה של מציאות מסביב לו, אבל לאמיתו של דבר אינו מרגיש ביותר מאשר הארה קטנה הממלאת את המציאות הרוחנית. כל עוד בני האדם לא יביאו לכדי התפשטות האור במרחב הרוחני כולו, ייגזר עליהם להמשיך לחיות בחושך - בניתוק מהנצחיות מהשלמות, מלהרגיש את עצמם כבורא.

כל שנדרש מהאדם הוא להביע רצון, לגרום לאור שהסתלק לחזור חזרה ולמלא את כל המרחב הרוחני. חכמת הקבלה מלמדת את האדם איך למלא את כל העולמות באור אין סוף. אדם הממלא את כל המציאות באור אין סוף, מִידמה לבורא, נעשה גדול כמוהו, בכל המרחב הרוחני. האדם המִדמה לבורא, מלא באור ושולט בו, מקבל את האור ובאמצעותו משפיע. חוכמת הקבלה מלמדת את האדם איך לממש זאת בפועל, שלב אחר שלב.

נחזור לתיאור שלבי התפתחות הכלי. לאחר צמצום א' נשארה המלכות ריקה מאור, והנברא ממשיך לחשב את צעדיו הבאים. רצונו של הנברא כולל בתוכו שני חלקים. הנברא הרגיש את האור, הנברא הרגיש את הבורא, ונהנה משניהם. מתוך הרגשת האור והבורא הנברא חש את עצמו כמקבל, כהפוך מהבורא. הנברא הרגיש את הבורא כנותן ואת עצמו כמקבל ומשום כך התפטר מהאור. מעתה והלאה הנברא לא ירצה לקבל ברצון לקבל שלו.

אלא שלאחר צמצום א' הנברא חייב להמשיך בהתפתחותו. הבורא הרי רוצה שהנברא יקבל, ולאחר צמצום א' הנברא נשאר ריק, וכך גם הבורא. במצב זה הנברא מבין כי אם יקבל מהבורא מסיבת רצונו של הבורא לתת לו, קבלתו תחשב להשפעה.

גם האור וגם הרצון לקבל באים מהבורא, לא הרצון ולא האור מהווים בעיה. הבורא הוא שברא את הנברא כרצון ליהנות. אם כך, במידה שהנברא יכול להשתמש ברצון ליהנות שלו כאמצעי לתת לבורא, מותר לו לקבל. אם הנברא יקבל כדי לתת לבורא, הוא ידמה לו. לא הרצון ולא האור שייכים לנברא, אם הנברא גורם לבורא תענוג בעזרתם, הוא רשאי להשתמש בשניהם.

הנברא שומר אפוא על צמצום א' ומסרב לקבל למען עצמו. האור מגיע אל הנברא ולפני הכל הנברא דוחה אותו. למען עצמו, הנברא לא מוכן לקבל. אם הנברא לא מקבל הרי שלא מתעוררת בו הרגשת הבושה. בשמירת התנאי של צמצום א' הנברא אינו מרגיש את עצמו כנותן ואת הבורא כמקבל, כהפוכים זה מזה. להיפך, הוא מעכב את רצונו הגדול. החשבון של הכלי לקבל על מנת לתת נקרא "מסך".

הפעולה הראשונה בעבודה עם המסך היא דחיית האור. האור המגיע מהבורא נקרא "אור ישר", האור הנדחה מהמסך לאחור נקרא "אור חוזר". הנברא עושה אור חוזר. לאחר דחיית האור כולו, לאחר שהנברא נקי מנגיעה עצמית ובטוח שאינו מקבל לטובת עצמו, נמשך החשבון. הבורא רוצה בהנאתו של הנברא, הנברא מחשב האם יש ביכולתו להנות רק כדי להשפיע את התענוג לבורא. הנברא מחליט לקבל את האור בתוכו, ולא משום שהוא רוצה בו. הנברא מקבל את האור, כי בקבלת האור ובהנאה ממנו, הוא גורם נחת רוח לבורא. האור שהנברא מקבל בתוכו כדי להשפיע לבורא נקרא "אור פנימי".

הנטייה מצידו של האדם, לקבל על מנת להשפיע, מביאה אותו להשתוות מוחלטת עם הבורא. הרצונות שהעבודה איתם מושתתת על העיקרון של קבלה על מנת להשפיע נקראים רצונות קדושים. רצונות קדושים פירושם, רצונות דומים לבורא. רצונות ללא מסך, רצונות ללא יכולת להשפיע ולהידמות לבורא, נקראים רצונות טמאים. עבודת הכלי בהשפעה נקראת קדושה ועבודת הכלי בקבלה נקראת טומאה.

תהליך התפתחות הכלי ממעלה למטה הוא תהליך הדרגתי. כל החלטה שהתקבלה בדרגה העליונה נעשית לחוק בדרגה התחתונה. הצמצום בעולם אין סוף מחייב את כל שלבי ההתפתחות הבאים אחריו. לאחר צמצום א' הכלי לא יקבל, גם אם ירצה בכך. במדרגה העליונה התקבלה החלטה שלא לקבל. אם הכלי רוצה את התענוג, התענוג לא יכנס לכלי. כך הוחלט.

משום כך, כל כלי טמא, ריק מתענוג. כזהו מצבו של האדם בעולם הזה. האדם בעולם הזה רוצה ליהנות ללא מסך. בני האדם בעולם שלנו רוצים למשוך את התענוג אליהם ולכן נשארים ריקים מאור. התנאי של צמצום א' עומד כחוק מעל העולם הזה ולא מתיר את קבלת התענוג ללא מסך.

את מערכת החוקים הפועלת על האדם ניתן לחלק למציאות של גילוי, ולמציאות של הסתרה. הנברא, הרצון לקבל, יכול להימצא בכל אחת מהדרגות בין העולם הזה לעולם אין סוף. ההבדל בין הדרגות הוא ההבדל בין המסכים שבכל אחת מהן.

מלמעלה למטה פועלת ההסתרה. מאין סוף ועד לעולם שלנו נקבע מקומם של העולמות כדרגות של הסתרה, "עולם" מלשון העלם. בעוברו דרך כל העולמות מאין סוף ועד לדרגה האחרונה, הולך האור ונחלש.

האור, כמו שכבר תיארנו, משנה את הכלי. במידה שהאדם פועל להשפעת האור עליו ורוכש מסך, עולה האדם אל המציאות הרוחנית. החלק הנסתר של המציאות נגלה בפניו, ובהתאם למסך הוא מקבל אור. במקביל לעלייה בעולמות הרוחניים הולכת ונעלמת ההסתרה והאור מתגלה.

קיימות אפוא שתי אפשרויות. אפשר שההסתרה תבוא מצידו של האדם ואפשר שתבוא מצד הבורא. אם האדם לא רוצה לקבל לטובת עצמו, האור מתגלה. אם האדם רוצה לקבל לטובת עצמו הבורא מסתיר את האור. כך או אחרת, בשני המצבים, האור והכלי תמיד מנוגדים זה לזה. את האור ניתן לקבל רק בהתאם למסך.

אם האדם ירצה לקבל יותר ממידת המסך שלו, האור יסתלק מיד. החוק של צמצום א' נשמר. לאחר הצמצום באור אין סוף הכלי לא יכול לקבל ולהנות.

יהיה מי שיאמר כי האדם בכל זאת נהנה בעולם הזה. האור מאין סוף יורד דרך כל העולמות עד לעולם הזה, והאדם בעולם הזה נהנה. אלא שהנאתו של האדם בעולם הזה אינה נחשבת להנאה כלל. ההנאה ממימוש רצונות בהמיים או רצונות לכסף כבוד וידע , אינה בבחינת תענוג רוחני, נצחי.

עובדה היא כי במותו של אדם שחשק בתענוגי העולם הזה, לא נשאר מרצונותיו ותענוגותיו דבר. תענוגי העולם הזה מכונים בשפת הקבלה "נר דקיק". "נר דקיק" היא הארה קטנה מאד שביכולתה להאיר בכלים של אדם בעולם הזה, למרות רצונו לקבל למען עצמו. הארת הנר דקיק היא מעין זליגה של אור מעוצמתו המרבית בעולם אין סוף, דרך כל העולמות, עד להארתו האפסית בעולם הזה. הארה קטנה זו מפרנסת את כל בני האדם .

למטה מהמחסום, במסגרת העולם הזה, האדם מנותק מהרגשת הרוחניות. הקשר לאורות האמיתיים והרגשת הבורא נפסקים במחסום המפריד בין גשמיות לרוחניות. אלא שדווקא משום כך מתאפשרת לאדם בעולם הזה בחירה חופשית.

לאדם בעולם הזה אין קשר לרוחניות. התענוג הרוחני טרם התגלה לו והוא אינו מרגיש את עצמו תחת לחץ חיצון. דווקא מתוך התנאים האלו, בזמן היותו חי מתחת לעולם הרוחני, יש באפשרותו של האדם לקבוע לעצמו בסיס לגמרי עצמאי ולהתעלות ממנו לעולם הרוחני. ההסתר מאפשר לאדם להתחיל בעלייתו ממטה למעלה, מתוך בחירה חופשית, מנקודה בלתי תלותית בבורא או בכל דבר אחר - להידמות לבורא.

את היכולת להידמות לבורא בבחירה חופשית מאפשרת לנו המציאות של העולם הזה. האדם נמצא בעולם הזה, לגמרי לא תלוי ברוחניות, כביכול מחוצה לבריאה, ונכנס לתוכה בצורה לגמרי בלתי תלותית. החוק של צמצום א' אינו מופר לעולם. אין שום אפשרות להנות מהאור הרוחני כאשר הכלי החפץ בהנאת עצמו. מהאור ניתן ליהנות רק אם הוא משמש כאמצעי להידמות לבורא, להשפיע. שיטת הקבלה מלמדת את האדם איך להידמות לבורא. הודות לה האדם משיג תענוג בלתי גבולי, בזמן ובאיכות.

הכלי שנברא על ידי האור עבר שלבי התפתחות רבים. בתחילה רצה הכלי לקבל. בשלב הבא להתפתחותו, העדיף שלא לקבל, ובשלב השלישי להתפתחותו החליט הכלי לקבל כדי להידמות לנותן. לבסוף מצא הכלי כי האפשרות הטובה ביותר היא לקבל את ככל האפשר ולהשיג את מעמד הבורא. מהשלב הראשון דרך השלב השני ועד לשלב הרביעי, הכלי הולך וגדל. במהלך התפתחותו בארבע בחינות דאור ישר הכלי יותר ויותר רוצה להנות.

השלב הראשון בהתפתחות הכלי נכלל בשלב השני. השלב השני, והראשון איתו יחד, נכללים בשלב השלישי, וכן הלאה עד השלב הרביעי. השלב הרביעי ביצירת הכלי חייב להכיל בתוכו את כל השלבים הקודמים ליצירתו. כל השלבים הקודמים לשלב הרביעי בהתפתחות הכלי, מקיימים אותו.

כזכור, הבחינה הרביעית בארבע בחינות דאור ישר נקראת נברא. הנברא אם כן כלול מחמישה חלקי רצון, שורש, א', ב', ג', ד'. הרצון בבחינה ד', התחתונה מכולם, הוא גם הרצון הגדול מכולם. חמשת דרגות הרצון נקראות חמש דרגות "עביות". כאשר הכלי רוצה להרכיב מסך על עביותו, הכרח הוא להרכיב מסך על כל אחת מדרגות העביות של הכלי. מעביות בבחינת שורש ועד לעביות בבחינה ד'.

האור מתפשט ונמשך אל הכלי, נתקל במסך, ונידחה לאחור בהתאם לעביותו של המסך. מהמסך בעביות שורש נדחה מעט אור, מהמסך בעיות א' יותר, ומהמסך בעביות ד' נדחית מנת האור הגדולה מכולן. הגובה של האור החוזר הנדחה מהמסך, משתנה גם הוא בהתאם, ובונה בכלי ארבע דרגות השגה מחוץ לכלי.

מחוץ לכלי נמצא הבורא. הכלי מרגיש את הבורא באור החוזר. הכלי יוצא אפוא מגבולות עצמו, הרגשתו אינה מוגבלת להכרת עצמו בלבד, אלא מתרחבת להרגשת המציאות מחוצה לו, להרגשת הבורא.

לאדם בעולם הזה חסרה הרגשת המציאות מחוצה לו. האדם בעולם הזה מרגיש רק את עצמו. בכלים שלו ובהרגשות שלו, הוא רוצה לקבל את הכל לתוכו.

את האדם בעולם הזה ניתן להמשיל לקופסא בעלת חמישה פתחים, חמישה פתחים כנגד חמישה חושים. כל הרגשות האדם הם תוצאה מהתפעלות פנימית של חושיו. החושים מעבירים את המידע למוח, המוח מעבד את המידע והתוצאה מוקרנת בחלקו האחורי של המח כמעין תמונה של מבנה העולם.

התמונה הנתפסת בחלקו האחורי של המח היא תמונה פנימית, תוצאה של התפעלות האדם מתהלכים המתרחשים בתוכו. אם יחסר לאדם אחד מחושיו, התמונה תשתנה בהתאם. אם יתווסף לו חוש נוסף יראה תמונה אחרת.

לאדם אין אפילו פיסה אחת של מידע על העולם הגדול מחוצה לו. אם האדם יציב מסך לפני חושיו וידחה את האור, תתחיל להתהוות בו הרגשת העולם החיצון.

המציאות המורגשת באור החוזר נקראת העולם העליון. באור החוזר האדם מרגיש באיזה מרחב הוא נמצא, מי הוא הבורא ומה הוא האור. ללא מסך האדם מרגיש את עצמו בלבד, רק את הקורה בתוכו. מכאן ניתן להבין כי חכמת הקבלה לוקחת את האדם הרבה מעבר להקניית תחושה נוספת. חכמת הקבלה מעתיקה את הרגשת האדם, מהרגשת עצמו להרגשת הבורא.

אם אדם הסתלק מהעולם, ולא רכש מסך, המח וחמשת חושיו מסתלקים יחד איתו. דבר לא נשאר מתמונת המציאות של המת. בניגוד אליו, אדם שרכש מסך, יוצא מחוץ לגופו וקיים בצורה נצחית, אין סופית. היתרונות בלימוד חוכמת הקבלה אינם מתמצים בשיפור חיי האדם ובהקניית כלים להבנה מקיפה של המציאות. חכמת הקבלה מביאה את האדם לעולם שלם ונצחי. אין עוד חכמה נוספת בעולם המעניקה לאדם אפשרות להינצל מהמוות.

בכך נסיים את השיעור. אני ממליץ לכולכם לראות את החומר שערכנו מהפגישות בסאן פרנסיסקו ואת הסרט "what the bleep do we know". בימינו המדע הגיע לקצה גבול יכולתו, יותר ויותר אנשי מדע אינם רואים עתיד במחקר המדעי. בהקשר הזה תוכלו להבין את ההתרגשות שאחזה באנשי המדע עם הפתחו של צוהר חדש להמשך מחקרם.

<< לשיעור הקודם