הרב ד"ר מיכאל לייטמן
5. היציאה מהאגואיזם
עקרונות החברה העתידית: יט-כה
פרק זה מבוסס על ציטוטים מתוך כתבי הדור האחרון של בעל הסולם
"יט) מחמת תאות הרכוש, נמצא אשר הקומוניזם האלטרואיסטי אי אפשר שיבנה זולת בהקדמת הקומוניזם האגואיסטי. כמו שהוכיחו כל החברות שרצו ליסד הקומוניזם אלטרואיסטי מטרם המרקסיזם. אלא עתה אחר ששליש העולם כבר הניחו יסודותיהם על משטר קומוניזם אגואיסטי, אפשר להתחיל ליסד קומוניזם אלטרואיסטי בר קיימא על בסיס דתי."
בעל הסולם מרבה להתייחס למשטר האגרוף, לקומוניזם האגואיסטי, כפי שניסו ליישמו ברוסיה ובמדינות נוספות. ראשי המהפכה ברוסיה חשבו, שבעזרת הרגל הם יצליחו להקנות לאדם טבע שני. המהפכה הקומוניסטית ברוסיה הייתה הרבה יותר משיגיון של אדם בודד, והתבססה על מגוון רחב של תיאוריות.
המהפכנים השקיעו מחשבה רבה בהצלחת המהפכה, וניסו כל מסגרת אפשרית, כדי להוכיח את הנחות היסוד שלהם. מערכות הסברה מתוחכמות מאוד נבנו לצורך הענין, ילדים הוצאו מרשות הוריהם על מנת לקבל חינוך חדש, אלא שסוגיה אחת לא נלקחה בחשבון. המהפכה הקומוניסטית לא ייחסה חשיבות לכך, שהיא מנוגדת לרצון הבורא. אין עיוות גדול יותר ביחס לטבע ולבורא מאשר הקומוניזם האגואיסטי, והוא שגזר על רוסיה נזק וייסורים שאין דוגמתם. אך כידוע, לא ניתן להגיע למצבים מתוקנים טרם שעוברים את מצבי הקלקול.
בימינו ניתן לומר כי העולם מתחיל להכיר במצבו האנוש. איננו יכולים להגיע לביטחון, לשלום, לעצור את התפשטות הטרור העולמי, לבלום את השימוש בסמים ואת הרס התא המשפחתי. מושגי התרבות והחינוך הפכו ריקים מתוכן, והמדע במשבר. הקריסה מתרחשת בעת ובעונה אחת בכל התחומים. תכליתו של המשבר הכללי להביאנו למסקנה, שהדרך היחידה בה תוכל האנושות להינצל מהשמדה עצמית, היא על ידי תיקון טבע האדם מאגואיזם לאלטרואיזם.
אך את טבע האדם לא ניתן לשנות על ידי משטר וכפיה. תיקון הרצון לקבל יתאפשר רק בתנאי שלכל אורך התהליך יהיה לאדם חומר דלק לבצע אותו. תנאי נוסף להצלחת התיקון הוא קבלת שכר בסופו – הדבקות בבורא.
אל לנו לתאר את הבורא כדמות המחייבת את האדם בעבודה עבורה, או בדבקות אליה. הבורא אינו כופה את האדם לבצע דבר מה. הבורא אינו אלא תכונת ההשפעה בלבד, כך הוא מתגלה כלפי הנברא. משמעות התיקון של יחס האדם לחברה ל"ואהבת לרעך כמוך" כאמצעי להגיע ל"ואהבת את ה' אלוקיך", הינה להתרומם לאהבה אלטרואיסטית. במצב כזה ההשפעה עצמה היא השכר. האדם מבקש יכולת להשפיע למען אידאל ההשפעה, אשר הוא מהות הבורא.
בעל הסולם אומר שהקומוניזם מחויב המציאות, אלא שבדרך בה ניסו ליישמו בעבר, לא נלקחו בחשבון חומר הדלק והשכר – המטרה הסופית.
דעת העולם
כאשר אנו אומרים כי האנושות בימינו מודעת למצבה האנוש, אין הכוונה ודאי לכל בני האדם כי אם למעטים המפותחים שבהם. בהתאם למבנה הפירמידה, יתר אוכלוסיית העולם אינה נלקחת בחשבון, כיוון שאינה ערה להתרחשויות סביבה.
מרבית אוכלוסיית העולם טרודה מבוקר ועד ליל, בביצוע פעולות אוטומטיות בהתאם לשטיפת המוח של החברה. מיליארדי אנשים מכונים "בני אדם" על פי דמותם ולא על פי מהותם – בדומה למין החי, הם אינם יודעים לשם מה הם חיים.
אין להם דעה עצמאית, או אפילו רצון להיות בעלי דעה שכזו. להפך, אנשים כאלו קונים את הרגשת הביטחון שלהם דווקא מתוך קיום פעולות, מנהגים ומטרות כלל חברתיים. טבעה של ההתחברות יחד היא לגרום לכל פרט ב"להקה" תחושת ביטחון.
אם נביט באנושות בעין רוחנית, הרי שאין בה אלא דמות אדם אחד אב טיפוסי. רק יחידים מאוכלוסיית העולם, בעיקר במדינות המפותחות, מודעים לתהליך האנושי. הם מבינים כי האנושות בדרך לאבדון, שהמוצא היחידי ממנו הוא קיום על בסיס אהבת הזולת.
האליטה החושבת
האגואיזם הבוער מלבה את השנאה, ואת הרצון להשמיד זה את זה בקרב האנושות. למרות שהמעבר מאגואיזם לאטרואיזם נראה כצעד הכרחי, האנושות אינה עוסקת בחיפוש דרכים לקניית טבע אלטרואיסטי, מפני שהדבר נראה לה כבלתי מציאותי.
אמנם, ישנם הוגים ספורים ברחבי העולם הסבורים, כי אנו מוכרחים לעבור משנאת הזולת לאהבת הזולת, אך הם אינם יודעים כיצד לבצע זאת. יתר האנושות כלל לא מייחסת לדבר חשיבות, עקב החוסר באמצעי לשינוי טבע האדם. מכיוון שכך, האנושות מטשטשת בעיני עצמה את חומרת מצבה המר, ומעדיפה להתעלם ממנו, בדומה לחולה אנוש, שהחוסר בתרופה גורם לו להתעלם מהיותו חולה.
הצורך הברור בשיטה לשינוי טבעו של האדם, מאפשר לחוכמת הקבלה להתגלות. לאחר שהאדם הגיע להבנה מה עליו לעשות, אבל לא יודע איך, לאחר כישלונו של הקומוניזם הרוסי לכפות פיתרון בכוח, בשלו התנאים לגילויה של שיטת הקבלה.
הזמן נדחס. העולם משתנה בקצב מסחרר. תהליכים שנמשכו בעבר מאות שנים מסתיימים בזמנינו תוך שנים ספורות, מגמה מתחילה ומיד מופיעה אחרת. האנושות לא מבינה לאן מועדות פניה, אין בידיה תיאוריה או תשובה מהו הצעד הבא.
האליטה החושבת המובילה את העולם, אנשי תרבות, חינוך, מדע, פילוסופיה וממשל, מתחילה להכיר בחומרת המצב - כול בני האדם ישובים בסירה אחת המתקדמת אל עבר המפל, מבלי יכולת להחלץ ממנה. המשבר הכללי מאפשר לחוכמת הקבלה להציג את טיעוניה בפניהם, ולהוכיח את תכליתה.
העיתוי
כל תהליך גשמי נובע משורשו הרוחני. ישראל יצאו לגלות, דהיינו איבדו את תכונת ההשפעה האלטרואיסטית ונפלו לתכונת ההשפעה האגואיסטית, כדי להתחבר לדרגה האגואיסטית בה מצויות אומות העולם. במהלך הגלות, עוברת תכונת ההשפעה האגואיסטית מישראל לאומות העולם, וישראל נכללים מן האגואיזם של אומות העולם, הגורם להם התדרדרות נוספת. הגלות מסתיימת כאשר התכללות זו מגיעה לסופה.
לאחר הגלות, מתבררות מקרב אומות העולם הנשמות, שנכללו מתכונת ההשפעה האגואיסטית בעוצמה מיוחדת. אנשים אלו חשים בנחיצות לתקן את תכונת ההשפעה המקולקלת המצויה בם. נשמות אלו מכונות "נשמות הגרים", והן משתוקקות לתיקון ולהתעלות רוחנית. הצורך בקיומו של עם ישראל, בנפילתו הרוחנית ובגלותו אל בין האומות - הוא רק בעבור תיקון נשמות אלו. מקרב אומות העולם יוותרו נשמות שלא היו מסוגלות להתכלל מתכונת ישראל המקולקלת, והן יתוקנו בעתיד.
הרצון לקבל המקורי שנברא, ואשר כלפיו מיועדת מחשבת הבריאה מכונה "אומות העולם". זהו האגואיזם הדורש תיקון. "ישראל" הוא אמצעי בלבד, תכונה נבחרת, המסוגלת לתקן את האגואיזם שבנשמות אומות העולם. מכיוון שכך, משך הגלות נקבע על פי הזמן הנדרש לאומות העולם להתכלל מתכונת ישראל המקולקלת, אשר דרכה יוכלו להרגיש צורך בתיקון והתעלות, או לכל הפחות בחומרת מצבם.
בתום הגלות נדרש עם ישראל לעורר את תכונת ההשפעה המקולקלת, המצויה בו ובאומות העולם, ולהראות לה דרך ואמצעי לתיקון. הדרך היחידה בה יוכל לעשות זאת היא בגילוי חכמת הקבלה, הן לעצמו והן לאומות העולם.
המקובלים צפו מראש את אורכו של התהליך, על פי טבען של תכונות ההשפעה והקבלה, ישראל ואומות העולם. הם הצביעו על סוף המאה העשרים, כנקודת הזמן בה תגיע ההתכללות ההדדית שבין התכונות, למידה בה ניתן להתחיל בתהליך התיקון, על ידי "המאור המחזיר למוטב". רק לשם כך, הוחזר עם ישראל לארץ ישראל.
הספקת צורכי האדם
"כ) טוב לתקן, ששום אדם לא יתבע צרכיו מהחברה, אלא יהיו נבחרים לכך, שיחקרו מחסור כל אחד ויחלקו אותו לכל אחד ואחד. ודעת הצבור יוקיע את התובע לעצמו איזה צורך - לאיש גס ומנוול כמו גנב וגזלן של היום. ולפיכך תהיינה מחשבותיו של כל אחד ואחד נתונות אך להשפיע לזולתו. כטבע כל חינוך המחשב את זה, מטרם ירגיש חסרונות לעצמו."
"הבסיס על זה: כיון שאנו רואים שבמדת הצריכה אנו שוים לכל החי, וכן כל המעשים הבזויים שבעולם באים מן הצריכה. ולהיפך אנו רואים, שכל המעשים המאושרים שבעולם באים ממדת ההשפעה לזולתו. לפיכך יש לנו לקמץ ולדחות המחשבות של צריכה לעצמו ולמלאות מחשבתינו רק במחשבות של השפעה לזולתו. שזה יתכן באופן הנ"ל. "
"אם רוצים לקפוץ על שלחן צריך להכין עצמו לקפוץ הרבה למעלה מן שלחן ואז סופו לקפוץ על השלחן אבל אם ירצה לקפוץ רק על רמת השלחן אז יפול למטה."
כל אדם שונה מחברו, בתכונותיו המולדות ובצרכיו המיוחדים, הנובעים מן המבנה הפנימי שלו. אדם רגיל אינו מסוגל למדוד את הדברים, כלפי עצמו או כלפי הזולת. מכיוון שכך, יהיה צורך למנות בעלי השגה מיוחדים, המסוגלים להבחין בכך, ולבצע חלוקה צודקת לפי נפש כל חי.
בחברת הדור האחרון החברה תגדיר לאדם מהו המינימום הנחוץ לקיומו. כיוון שהאדם יהיה מתוקן, הוא יסכים עם קביעתה של החברה. כאשר אדם בטוח כי הכרחיותו תסופק, הוא נעשה חופשי וחש שמחה. את כל הסיפוק הנוסף, האדם יקבל על ידי התכללותו בחברה.
לאמתו של דבר, האדם אינו מרגיש מילוי מקבלת דבר כזה או אחר. הראיה, קבלת חפץ פעוט מאדם רם מעלה תמלא את האדם בסיפוק גדול הרבה יותר, מאשר קבלת מתנה יקרת ערך מאדם פשוט. עלינו להבין כי בחברה זו, הקשר לבורא נחשב לגדול מכול, והוא שממלא את נשמת המשיג בשמחה.
השגה רוחנית
זה המקום להסביר כיצד יכול בעל הסולם, לתאר לפרטי פרטים את מצב הדור האחרון. עלינו להבין, כי כאשר מקובל מטפס במדרגות ההשגה הרוחנית, הוא עובר בכל שרשרת המצבים המצויה עד לגמר התיקון. כאשר הוא מגיע למדרגת "הדור האחרון" הוא מתאר את כל המצוי בה. אין המדובר בחיזוי העתיד, אלא בתיאור המצב אותו הוא חווה ברגע כתיבת הדברים. במאמרו מהות חכמת הקבלה בעל הסולם מדגיש, כי "זה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה - כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה".
פעמים רבות מציינים חז"ל דברים כמו "כך היה אומר אברהם ליצחק" וכדומה, והשאלה שמעלה בעל הסולם היא - מנין להם? הוא מסביר כי "משום שאותם, שבאו להמדרגה, ששם היה עומד אברהם, או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים, כמו שאברהם ידע וראה. לכן הם יודעים, מה שאברהם היה אומר. וכמו כן בכל הדרשות חז"ל, מה שהיו מפרשים את הפסוקים של התורה, את כל זה היה משום, שגם הם השיגו את המדרגה. וכל מדרגה ברוחניות הוא מציאות, שכולם רואים המציאות. כמו שכולם שבאים לעיר לונדון באנגליה, כולם רואים מה שיש בעיר, ומה שמדברים בעיר" (ספר "שמעתי", מאמר "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם").
שלבי התיקון
"כא) יש להודות שקומוניזם אגואיסטי הוא שלב לצדק על דרך משלא לשמה באים לשמה. אלא אני אומר, שכבר הגיע עת לשלב הב' שהוא קומוניזם אלטרואיסטי, אכן צריכים להנהיגו בארץ אחת לדוגמא, כי אז וודאי יקבלוהו בעלי שלב הא'. והחפזון חשוב מאד, כי חסרונות והשמוש בכח שבקומוניזם האגואיסטי מרחיקים רוב העולם בעלי התרבות משיטה זו בכללה. ולפיכך צריכים להראות לעולם את הקומוניזם המושלם, שאז בלי ספק יקבלוהו רוב בעלי התרבות שבעולם.
ויש לחשוש מאד שלא יקדימו האימפריאליסטים לבטל את הקומוניזם מן העולם. אכן אם תתפרסם שיטתנו המושלמת בפועל בוודאי ישארו האימפריאליסטים כמלך בלי חיל."
הבורא ברא את הרצון לקבל, ושילב אותו עם תכונתו שלו, הרצון להשפיע. בעזרת השילוב הזה יוכל הרצון לקבל להיתקן, כך שכל מעשי הקבלה שלו יהיו ב"על מנת להשפיע". תהליך תיקון הרצון מורכב משני שלבים: תחילה, הוא מוכן להשפיע על מנת לקבל, ולאחר מכן, הוא מוכן לקבל על מנת להשפיע. אנו נוהגים לכנות שלבים אלו בעוברם על האדם, "לא לשמה" ו"לשמה", בהתאמה.
כל התהליכים המתרחשים בתוך האדם, באים לידי ביטוי גם בחברה האנושית בכללה על דרך "כלל ופרט שווים". מכיוון שכך, גם בהתפתחות החברה ישנם שני שלבים, קומוניזם אגואיסטי וקומוניזם אלטרואיסטי, המתקיימים בזה אחר זה. לקומוניזם האגואיסטי ישנן צורות שונות, החל מן הצורה המקולקלת ביותר שהתרחשה ברוסיה ועד לצורות מתוקנות יותר. בסופו של דבר, החברה תעבור ממצב ה"לא לשמה" שלה, מקומוניזם אגואיסטי - למצב ה"לשמה", לקומוניזם אלטרואיסטי.
"כב) ברור שלא יתכנו חיי חברה תקינים ויציבים זולת שהסתירות שבין בני החברה תהיינה נכרעות ע"י הרוב, וזה מברר לנו שאי אפשר שיהיה משטר טוב בחברה זולת אם הרוב הוא טוב. באופן שחברה טובה פירושה שיש בה רוב שהם טובים וחברה רעה פירושה שהרוב שבה הם רעים. וזה שאמרתי לעיל, שאין לייסד קומוניזם מטרם שרוב אנשי החברה הם ברצון להשפיע."
יש להבין את המונח רוב החברה לאשורו. יתכן ובחברה ישנם מספר קטן של אנשים בעלי כוח, רצון או יכולת ביצוע מרשימה, אל מול המון פסיבי, חלש ובלתי מפותח. יש לקחת בחשבון את הכמות והאיכות של הכוח הטוב, אל מול הכמות והאיכות של הכוח הרע. אפשר כי קבוצת אנשים קטנה או אפילו כמה בודדים, חכמים ופעילים, יוכלו להשפיע על התפתחות החברה לכיוון הטוב, וכל הקהל יצעד אחריהם.
כאמור לעיל, חברת הדור האחרון תיוסד על ידי מקובלים. על פי שיקול דעתם יצורפו בהדרגה לחברה אנשים שאינם בעלי השגה, המעונינים להשתתף בה. בחברה זו לא יהיה מקום לאדם שאינו מסכים להכנע בפני החברה ולקבל את עקרונותיה. השפעת החברה על האדם תעזור לו להיתקן, והחברה תלך ותגדל.
דור ההמשך
"כג) אין שום תעמולה יכולה להבטיח משטר בכח על הדורות העתידים. ולא יועיל כאן חינוך ולא דעת הצבור, שמטבעם ללכת ולהתחלש. חוץ מדת שמטבעו ללכת ולהתחזק, ואנו רואים בנסיון, שאותם העמים שקבלו תחילה דת ע"י אונס וכפיה, ובדורות אחריהם מקיימים אותם מתוך בחירה ורצון. ולא עוד אלא שמוסרים נפשם עליו.
ויש להבין, שאע"פ שהאבות קבלו עליהם הקומוניזם האלטרואיסטי מחמת שהם אידאליסטים אין עוד שום בטחון שבניהם אחריהם ימשיכו במשטר הזה. ואין צורך לומר אם גם האבות קבלוה בכפיה ואונס כנהוג בקומוניזם אגואיסטי, שלא יתקיים זה לדורות אלא סוף סוף יתגברו עליו ויבטלוהו.
ואין לכפות משטר של כפיה, לדורות, כי אם בדרך מצוות הדת."
אם האבות האידאליסטים לא יצליחו להעביר לדור הבא אחריהם את האידאל הקומניסטי, הוא יחדל מלהתקיים. היותו של האב אידיאליסט אינה מחייבת כי גם לילדיו תהיה תשוקה להתפתחות רוחנית. על האבות לראות את הדור הבא, לאו דווקא בצאצאיהם עצמם, אלא בחברה כולה. עליהם לאתר את הבשלים לקליטת הרעיון האלטרואיסטי ולחנך אותם, שימשיכו בדרך זו. מכאן, כי אסור לחברה הקטנה להיות חברה סגורה.
זו היתה אחת הטעויות של הקיבוצים בישראל. בני הדור הצעיר היו "אגואיסטים רגילים", בשונה מדור האבות האידאליסטים. מכיוון שהאבות לא טרחו לאתר דור המשך מחוצה לגבולות החברה הקטנה הרעיון הלך והתנוון, והקיבוץ האידאליסטי הפך לחברה אגואיסטית יותר מן החברה הכללית. השימוש האגואיסטי באידאלים של אבותיהם, הוא שהפך את הדור הצעיר לדוגמא לפריחת האגו.
לו היו אבותיהם מתעלים מעל הנטיה הטבעית למסור את האידאלים והרכוש לבניהם דווקא, והיו מוכנים למוסרו לאידיאלסטים כמותם, היתה החברה האידאליסטית ממשיכה להתפתח. בדרך זו היא היתה משמשת כדוגמא יפה עבור החברה החיצונית הכללית, שבאותו הזמן שקעה ואיבדה את האידאלים שלה לחלוטין.
ההבדל בין הקיבוצים בישראל לבין המשטר הסובייטי שלאחר המהפכה, הוא בענין השליטה והכפיה. מייסדי הקיבוצים קיבלו עליהם מלכתחילה את האידאל הקומוניסטי, ויחס של "ואהבת לרעך כמוך". לעומת זאת, במשטר הסובייטי היה רק קומץ קטן של אנשים בעלי אידאל קומוניסטי, אשר ניסה לכפות דעתו על יתר העם.
העם הרוסי היה בלתי מפותח וחסר הכנה פנימית לקליטת הרעיון האלטרואיסטי. הכפיה שנעשתה ברוסיה עומדת בניגוד גמור לכלל "אין כפיה ברוחניות", האומר כי לא ניתן לאנוס אדם להיות אלטרואיסט. במקום שהאידאליסטים הסובייטים יתחייסו לבני עמם באהבה, הם התאכזרו אליהם.
יש להניח כי אם הקיבוצים בארץ היו תרים אחר ממשיכי דרך אידאליסטים כמותם, בתוך הקיבוץ ומחוצה לו, ובונים מהם את הדור הבא, הם היו מגיעים להבנה כי כדי להגיע לתיקון מושלם וכולל, הם נזקקים לעזרת הכוח העליון.
לא מן הסתם טרח בעל הסולם לדון בנושא כה רבות, להפגש עם מנהיגי הדור וביניהם בן גוריון, ולנסוע לארצות הסוציליסטיות דאז. הוא ניסה בכל כוחו לקרב חברות סוציאליסטיות לקומוניזם אלטרואיסטי, ולהבנה כי הכוח לשינוי טבע האדם צריך לבוא מלמעלה.
בעל הסולם עומד על ההבדל התהומי הקיים בין הנחלת אידאל אלטרואיסטי, להנחלת אידאל אגואיסטי. במהלך ההיסטוריה היינו עדים לכפיית דתות ותרבויות על עמים נכבשים. הכובשים החדירו דת, חינוך, מוסר ומנהגים משלהם לבני העם הנכבש, ילדים ומבוגרים כאחד.
כל עוד הדת החדשה מחזקת את בטחון ההמון ומספקת לו פיצוי פסיכולוגי, הוא יקבל אותה ואף יהפוך אדוק יותר מדור לדור, מכיוון שהאגואיזם הטבעי יתמוך בכך. דוגמא בולטת היא החדרת הדת הקתולית באכזריות רבה לפולין. כעבור זמן מסוים של קיום באונס וכפיה, נעשה העם הפולני לעם הקתולי האדוק ביותר בעולם. הרגלי הדת הקתולית אומצו בחום אל חיקו של האגואיזם הפולני.
חינוך אלטרואיסטי, לעומת זאת, אינו מיועד לאדם שאינו בשל ומוכן לכך. שיטת התיקון יכולה להימסר רק לאלו המוכנים אליה מתוך התפתחות נשמתם. גם אז, יש ללמדה בצורה רכה, ללא אונס ממין כלשהו, תוך הקפדה על כך שכל הרוצה לעזוב את המסגרת האלטרואיסטית, יוכל לעשות כן בכל רגע נתון.
מכיוון שהרוחניות אינה עוברת בירושה, כמו היום כך גם עד לגמר התיקון, יהיה על המקובלים להפיץ את חכמת הקבלה, על מנת למשוך לחברתם את אלו שיראו בה מילוי לנפשם. המצטרפים החדשים הם שיביאו לגידולה של החברה המתוקנת. מלבד זאת, יהיה עליהם לאפשר ליתר הקהל להכיר "מרחוק", את מטרת הבריאה ושיטת התיקון. זהו ההבדל בין דת ההשפעה והאהבה, לבין הדתות שפיתחו בני האדם לעצמם, לאחר נפילת עם ישראל מדרגתו הרוחנית.
למרבה הצער, גם כיום ניתן להבחין בכוחניות, בניסיונות הקהל ומוביליו לכפות את שמירת הדת ומנהגיה על בני העם כולו, המלבה את השנאה בין חלקי העם השונים.
גמר התיקון הוא גמר תיקון הרצון, מאגואיזם לאלטרואיזם. מכאן, כי התקדמות לעברו יכולה להיעשות רק מתוך רצונו של האדם. האם שימוש בכוח חיצון יוכל לשנות את רצון האדם?
ובכן, כאשר מדובר במעבר ממילוי אגואיסטי אחד למילוי אגואיסטי אחר, הדבר אפשרי. ישנן דרכים רבות לבצע זאת – החל מכפיה אונס ודיכוי, דרך שכנוע עצמי והרגל, ועד למסעות פרסום מעוררי חשק.
אך בכל נוגע לשינוי טבע האדם, צריכה להיות באדם הכנה פנימית לכך. אם התעוררה באדם השאלה "מה הטעם בחיי", והוא מבין כי במישור העולם שלנו לא נמצאת תשובה, יוכלו המקובלים לסייע לו. יהיה עליהם ללמדו כי על ידי שינוי הרצון מאגואיסטי לאלטרואיסטי, יוכל למצוא את התשובה.
מתחילה, הוא יחפוץ בכך בצורה אגואיסטית, על מנת להגיע אל המילוי הנצחי. שלב זה מכונה "לא לשמה". לאחר שהוא מתעמק ברעיון, ומזמין על עצמו את "המאור המחזיר למוטב" - הוא מתחיל אט אט להבין, שהרעיון האלטרואיסטי עצמו נעלה לאין ערוך מכול חשבון אגואיסטי פרטי, ורוצה להדבק בו. שלב זה נקרא "לשמה".
אור ולא כוח
"מה שאני אומר שאין להנהיג משטר קומוניסטי מטרם שיהיה רוב אלטרואיסטי, אין הפירוש שיהיו כן מבחינת אידיאה בחפץ לב, אלא הפירוש הוא שיקיימו זה מחמת הדת בצירוף דעת הצבור וכפיה זו סופה להתקיים לדורות מחמת שהדת הוא הכופה העיקרי."
תחילת הדרך היא ההכרה בטבע האדם האגואיסטי כהרסני. זוהי נקודת החלטה גמורה, בה האדם מבין שאם לא יתקן את טבעו, הוא נידון לחיים גרועים ממוות. כתוצאה ממנה הוא יסכים לאכוף את עצמו ואת בניו את המעבר מאגואיזם לאלטרואיזם. בנוסף לכך, הרווחים הצפויים מן התיקון מושכים את האדם - חיים טובים והשגת נצחיות ושלמות. וכך, מחוסר ברירה, הוא מתחיל ביישום החוק של "ואהבת לרעך כמוך".
ראשיתו של התהליך התיקון בחוסר רצון, ובמהלכו מגיע כוח מלמעלה המתקן את רצון האדם. יש לשים לב, כי הכפיה עליה מדבר בעל הסולם איננה כפיית האחר – איש את זולתו, דור אחד את משנהו, או חלק האומה את חלקה השני – אלא כפיית האדם את עצמו.
שלבי התיקון מובאים בחז"ל בתיאור קבלת התורה, תחילה בכפיה ולאחר מכן ברצון:
"ויתיצבו בתחתית ההר [...] מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם [...] אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר" [1].
לאחר שהאדם מודע לחובת התיקון, הוא מחייב את עצמו לקיים בכוח את עצות המקובלים, השייכות לדרגה הבאה, הדרגה האלטרואיסטית. זוהי הדרך היחידה בה ניתן לעורר את המאור המחזיר למוטב, המתקן את הרצון הפנימי.
"כה) שקר בפי אלו שאומרים, שהאידיאליזם טבע הוא באדם, או תולדה מחינוך, אלא שהוא תולדה ישרה מהדת, שכל זמן שהדת לא נתפשט בעולם, בשיעור גדול, היה כל העולם ברברים בלי שמץ מוסר כליות. אלא אחר שנתפשטו עובדי אלקים, נעשו זרעם הכופרים אנשים אידיאליסטים. באופן שהאידיאליסט הוא רק מקיום מצות אבותיו, אלא מצוה יתומה, דהיינו בלי מצווה.
ומה יהיה אם הדת יתבטל לגמרי מן העולם? אז יתהפכו כל הממשלות להיטלירים ששום דבר לא יעכב על דרכם, מלהוסיף טובת עמם בלי שיעור.
כי גם היום הממשלות אינן יודעות סנטימנטים, עם כל זה יש למעשיהם גבול בין הדומם ובין האידיאליסטים שבמדינה. וכשיתבטל הדת, לא קשה יהיה למושלים לעקור את האידיאליסטים הנשארים, כמו שלא היה קשר להיטלר ולסטלין.
וההפרש בין דתיים לאידיאליסטים. כי האידיאליסט אין בסיס למעשיו, כי לא יוכל לשכנע למישהוא למה הוא מבכר הצדק ומי מחייב כך. אולי אינו אלא חולשת לב כדבר ניטשה. אין לו שום מלה של טעם בפיו. ולפיכך גברו עליהם סטלין והיטלר. אבל הדתי יענה בעזות כי מצות אלקים הוא, וימסור נפשו עליו."
בבסיסם של כל החוקים שהחברה האנושית קובעת לעצמה, נמצא עיקרון דיכוי האגו והגבלתו, על מנת לצמצם את כוחו ההרסני. זוהי אותה צורת טרור ודיכוי שהונהגה במשטרי סטלין והיטלר, אלא שעוצמתה פחותה. גם הקומוניסטים וגם הנאצים חשבו להגיע לחיים טובים ושלווים, על ידי החדרה אלימה של סדר לחברה.
בני האדם ימשיכו להמציא שיטות חדשות לתיקון טבע האדם, ושיטות כוחניות ימשיכו להופיע, אם לא ישמע ההסבר שחיים שלווים על פני כדור הארץ, יתכנו רק על ידי האור המחזיר למוטב. ההבדל בין הגישות השונות של האנושות ובין הגישה של חוכמת הקבלה הוא באמצעי לתיקון - אור ולא כוח.
| - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - |