לרבים יש ספק בכך שחוכמת הקבלה היא באמת מדע. האם יש להחשיב את הקבלה כמדע מדויק, העוסק בטבע העולם שסביבנו, כמו הפיסיקה או הכימיה וכו', או כמדע הומניטארי כמו הפילוסופיה והפסיכולוגיה? או שזהו מדע מיוחד, משום שהוא דורש מן החוקר לא רק ידע, אלא גם שתהיה לו תכונה מיוחדת, תכונה שאין לאדם מלידה?

במילה "מדע" אנחנו מתכוונים לחקר העולם שסביבנו, למחקר אותו אנו יכולים לרשום ושבאפשרותנו לחזור עליו, למסור ולשחזר אותו בעזרת חמשת החושים הטבעיים שלנו, הנתונים לנו מלידה ובעזרת מכשירים המרחיבים את טווח רגישותם של החושים הללו.

המקובלים טוענים כי כאשר אנו לומדים על פי שיטת הקבלה, אנו רוכשים חוש חדש, חוש שישי, הנקרא בשפת המקובלים "מסך" או "נשמה", שבאמצעותו אנו חוקרים את הגירויים המורגשים בו, בדומה לשאר חמשת החושים. את הרגשות הללו אנו רושמים, מנתחים, מחברים ומאחדים. התצפיות הללו, כמו גם התצפיות הנערכות במדעים המדויקים, נערכו במשך אלפי שנים ואושרו על ידי אלפי חוקרים מקובלים. כל ההבדל בין החוקרים המקובלים ובין החוקרים שאינם מקובלים, הוא בכך, שהמקובלים חוקרים את הסובב אותם באמצעות חוש נוסף, שאותו, למעשה, יכול לרכוש כל המעוניין בכך.

בזמן האחרון מדענים מגלים כי תמונת העולם היא איננה אובייקטיבית, אלא סובייקטיבית לחלוטין והיא כולה נקבעת על ידי הצופה. על פי טענתו הידועה של נילס בוהר, החוקר אינו חוקר את העולם שסביבו, אלא רק את התגובות שלו לעולם. ואם זה כך, אז אפשר להגדיר את כל המדעים המדויקים כידע אותו האדם משיג באמצעות חמשת החושים שלו, הנתונים לו מלידה, ואת חוכמת הקבלה – כמדע על-טבעי, כלומר, כמדע אותו משיגים אלה שרוכשים קודם לכן חוש נוסף.

זה קצת מוזר לגלות פתאום שישנה אפשרות להצטייד בחוש נוסף, שבאמצעותו ניתן לקבל מידע נוסף על העולם, אותו אתה מורגל לקלוט באמצעות חמשת החושים בלבד. אבל ברגע שהאדם מוכן לקבל הנחה כזאת, כל השאר נראה לו טבעי לחלוטין, ואז חקירת העולם באמצעות החוש הנוסף הזה תקרא מדע, כמו גם חקר העולם באמצעות החושים עמם אנו נולדים.

השגותיו של המדען המקובל הן מציאותיות, וכמוהו גם האחרים יכולים לחזור עליהן ולשחזר אותן. כל ספרי הקבלה מהווים שיטה לכוונון החוש הנוסף ותיאור של מה שנקלט באמצעותו. זה מקביל לתיאור של ניסויים, שאותם עורך פיסיקאי, כימאי וכדו'. כל אחד יכול לחזור על הניסוי ולקבל את התוצאות, אותן מתאר החוקר המקובל.

מכאן רואים, שחוכמת הקבלה היא מדע לא פחות מדויק, ואפילו מדויק עוד יותר משאר המדעים, משום שמלכתחילה הוא לוקח בחשבון את העובדה, שההשגה של האדם מוגבלת לחלוטין על ידי החושים שלו.

החוש השישי מאפשר לחוקר לקלוט את הסובב אותו בהתאם לתכונות שלו, שזהו דבר חדש לגמרי עבור האדם. רכישת החוש הזה מעלה את האדם לדרגה גבוהה יותר בהשגת הסובב והופכת אותו לחוקר אמיתי, משום שכאשר הוא משנה את תכונותיו, הוא קולט תמונות שונות לחלוטין. כשכל התמונות האלה אמיתיות, וכל ההבדל ביניהן הוא רק במידת הכוונון של החוש השישי.

ומכיון שלא מבינים את מה שהמקובלים מרגישים ומשיגים, מיחסים להם כל מיני קסמים, מעשי ניסים, יכולת לשלוט בכוחות על-טבעיים; תחבולות עם חוטים אדומים, לחשים, מים קדושים ושאר מעשי כשפים.

מן האמור לעיל רואים בבירור את הטעות שבשיוכה של חוכמת הקבלה לדת, למיסטיקה או לכל תחום אחר של הפעילות האנושית, מלבד חקר העולם שסביבנו.